ארבע רשויות

מאז העמדת מבנה המשטר על "שלוש רשויות" בימי המהפכה הצרפתית,
נוהג העולם החופשי להפריד בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת, כתשתית לכל מדינה דמוקרטית. שמירת האיזון ביניהן דורשת התמודדות מתמדת וחינוך האזרחים לערנות ולפעילות אקטיבית מתמשכת כדי שהאיזון לא יופר.
מלבד מקרים קיצוניים בהם נוצלה פתיחות הדמוקרטיה למטרות כוחניות, חרף הבעיות זהו הפיתרון הטוב לפיזור הכוח הרודני, וגם אם אינו פתרון אידיאלי, לפחות הוא בגדר "הרע במיעוטו".
עם זאת, הגיע הזמן אולי לפתח התייחסות מחודשת לחשיבה המדינית הוותיקה. הצורך בשינוי עולה ולו גם מהטעם הפשוט שמחשבה מדינית זו, אשר נהגתה בין היתר ע"י מונטסקייה, נהגתה במאה ה-18. כמה השתנה העולם מאז התקופה המלוכנית והפיאודלית, שאותה פרצה תורתו של מונטסקייה בביקורתו המעמיקה.[לינק לויקיפדיה, הפרדת רשויות]
מכל בחינה שהיא -
מדינית,
דתית,
חברתית,
מדעית,
אמנותית - עברה האנושות למציאות שונה בתכלית, תוך התנסויות הסטוריות עקובות מדם.
עידן ההייטק, שאפילו לא עלה בדמיונם של אנשי חזון מלפני 250 שנה, הוא המאפיין המובהק ביותר של המציאות החדשה, המבדיל אותה מכל קודמותיה. הגלובליזציה צברה תאוצה באמצעות התקשורת המקוונת וגברה המודעות לשיתוף פעולה כלל-עולמי במאמץ לתיעול נכון של המשאבים. תהליכים אלה יכולים להוות תמריץ לחשיבה חדשה על כוחה של התקשורת כגורם שלטוני.

הרחבת המסגרת המשטרית משלוש לארבע רשויות, כאשר הרביעית היא הרשות המתקשרת
(על משקל "רשות השידור", במלוא מובן המילה).
הפרדת הרשות המתקשרת מן הרשות המבצעת יכולה לתת לעולם ההסברה את המקום שזו תופשת כבר ממילא באופן מעשי.היכולת להשפיע, הנתונה בידי התקשורת, פותחה בימי רפובליקת וואימאר, שגייסה את הקולנוע, הצילום, הרדיו, תאורת השילוט, אמצעי ההגברה בכנסים המוניים לטובת אינטרסים עסקיים ומדיניים שהפעילו מנגנוני פרסומת ותעמולה לשם שליטה על דעת הקהל. לרוע המזל, מנגנונים אלה אומצו ושוכללו באופן ציני בידי הרייך השלישי.
כיום,
על רקע מציאות יותר מפוכחת, ניתן לרתום את כוח התקשורת למקום הראוי לה, כאשר היא עצמה תהיה נתונה לבקרה ציבורית, כמו שלוש הרשויות שמאזנות זו את זו. מודל שלטון דמוקרטי מסוג זה יבטיח שמירה על פרופורציות הן בתוך מעגלי ההסברה/התעמולה עצמם, והן בבלימת התפתחות כאוטית של גוף שהולך וצובר כוח השפעה הנתון בינתיים לחסדי המקריות.
ככל רעיון חדשני, טבעי שדגם ממסדי שונה יעורר הסתייגויות, חששות וחוסר אמון. אך מוטב אולי להקדים תרופה למכה, במקום לצפות למשבר, שיחשוף מאליו את העוצמה שיש בידי המשתמש בכלים הטכנולוגיים להעברת מסרים ספונטניים כרצונו. משהו מהטעם הזה מוכר לנו מהדוגמה האבסורדית של הבהלה ההמונית שאחזה בתושבי ניו יורק בשנת 1938, עם שידור הידיעה הבדיונית (בתשדיר של ה. ג'י וולס) על פלישת אנשי המאדים לכדור הארץ.[לינק לויקיפדיה, "מלחמת העולמות"]