Commercial on Collaboration/Social Networking

חדשנות הכל נע

חדשנות – הכול נע

העולם המודרני משתמש בכל יתרונות המהירות שהעניקה לו הטכנולוגיה, החל בתחומי המדיה, ועד ניידות-שיא בתחבורה, בתעבורה, ובשיגור אל החלל. המצב שונה במישור האנושי. בתחום הדמיון הפשוט לא סיגלנו תפישה מרחבית מהירה. הפלנטה נראית לנו סטאטית אף כי הוכח עוד מימי גלילאו וקופרניקוס כי היא נמצאת בתנועה. במישור המנטאלי, המחשבתי, נדמה כי המוח מסרב להפנים את הידוע היטב: הארץ נעה, הגלאקסיות נמצאות בתנועה מתמדת, בעוד שלהרגשתנו הכול יציב ועומד.
גם העולם הפנימי שלנו לא נתפש בצורה דינאמית. המשפט העתיק – "לעולם אינך נכנס פעמיים לאותו הנהר" – נשמע כהברקה פילוסופית מוצלחת אך קשה להרגיש את משמעותו. נראה שכדי להתחבר להיגיון שמאחורי עיקרון הדינאמיות יש לעבור דרך רשמים פיזיים ומוחשיים יותר מאשר על ידי נוסחאות מתמטיות.

אם כך, מהי החשיבות בהכרה זאת, אם "מסתדרים" בלעדיה ?

האם באמת יש צורך להפקיע את הידע והעיסוק בו מידיהם של הוגים, מדענים ואנשי רוח לסוגיהם?
ייתכן שמצב האינרציה (שנמשך מאות בשנים) מונע פיתוח יכולות שניתן ליישמן במהלך החיים השוטף.
ניתן רק לשער אילו כיווני התפתחות צפויים לאנושות כאשר תהיה משוחררת מהמחסום המנטאלי של אשליית הקבע, אשליה אשר עבר זמנה מאז שהמדע הכריז כי הארץ אינה מרכז היקום אלא "נוע תנוע".

באילו תחומים ניתן להעמיק את תחושת התנועה של המרחב הסובב (מחוץ לספורט ולניידות הפיזית)?
מיצגים קינטיים, סרטי קולנוע, מופעי מחול המדגישים את הנושא, הם רק חלק קטן מהאמצעים אשר בכוחם להפיק את רושם הדינאמיות אולם טווח ההשפעה שלהם קצר וחולף.
באדריכלות המודרנית ישנם ניסיונות לפרוץ מתפיסת המקום הסטאטית. היקף עבודותיו האורבניות של גאודי בברצלונה מעביר לרחוב את תחושת הגליות המאפיינת את הבניינים ה"מתנועעים כביכול". השקעה נועזת זאת חרגה בעליל ממושגי הקופסה הריבועית הפונקציונאלית שהתקבעו ביחס לצורת הבית.

קיימות דוגמאות נוספות לבניינים ספיראליים, סיבוביים או רב-צלעיים השוברים את הקיבעון הסטאטי של תפישתנו ומאפשרים קפיצת מדרגה לדמיון הלכוד בחושים. "בניין הספיראלה" של הארכיטקט צבי הקר ברמת גן (1988), הוא דוגמה לניסיון מורכב להחדיר גורם דינאמי לנוף העירוני הרגיל. עצם הפתיחות לכיוונים בלתי מגודרים הופכת את היחס למרחב כאל בסיס לשינויים ולא כתחום סופי.

גם בעבודה "אמנות האדמה" , של רוברט סמית'סון (1970) מוטיב הספיראלה מגולם במבנה של "מזח לולייני" על חוף אגם המלח הגדול בארה"ב. האדם העובר במסלול המזח צופה בנוף הטבעי מזוויות משתנות בכל רגע, ובהכרח גם משנה את מושגיו על המקום.

דוגמה אחרת לניסיון לבטא את היחסיות והתנועה היא שדה התעופה קנדי בניו יורק, שנמצא הולם לתפקודו המוגדר: המעבר בין המפלסים מחקה צורה אווירודינאמית, ומכין את הנוסע לחווית ההמראה והנחיתה התואמת את המקום. התנועה האנושית זורמת ללא עצירה מחללים צרים לאזורים מתרחבים והופכת את הטרמינל, אזור לימינאלי מעצם הגדרתו, למתחם ריגושי הקשור לתעופה, במנותק ממושגי זמן ומקום רגילים.

המודעות לתנועה יכולה לחדור גם אל תוך הבית. בדומה לשילוב אקוואריום בחלל המגורים או לחילופין תאורה מרצדת כשומר מסך כך עצמים קינטיים ישקפו את הכמיהה לתנועה שאולי מובלעת בתודעתנו. הרחבה מודעת של תעשיית המוביילים למיניהם, ושילובם במתחם הביתי תאפשר הסתגלות בטווח ארוך יותר, החל מהילדות. אם המובייל משחזר את תנועת כוכבי הלכת, בשיטה מדעית או אמנותית, בצורות שטוחות או בעלות נפח, ודאי שאנו בכיוון הנכון.

לפיכך, השימוש בדימוי (פיגורטיבי או הנדסי) הוא המפתח לקליטה חושית של קיום בסביבה דינאמית. מתוך הנחה זו אפשר להוציא את יצירות הוידיאו-ארט מתחום נחלתם הבלעדית של המוזיאונים ולמקם אותן בין כתלי הבית, כתחליף להיצמדות לתמונה הדוממת. דוגמה עדכנית לכך היא עבודתה של אמנית הוידיאו סיגלית לנדאו, "ים המלח": המסך מקרין תנועה ספיראלית של מחרוזת אינסופית המתפזרת במים (למעשה טור אבטיחים בקונטראסט ירוק ל"ים המוות").
מגמה זו אינה כוללת בתוכה את ערעור היציבות או האיזון. על הבסיס הארצי היציב ניתן לקלוט את התופעות כשהן בתהליכי שינוי. הרחבת התודעה אל אופק בלתי מוגבל עשויה לחולל הפתעות וחידושים מעניינים בדינאמיקה האנושית, ולסייע במקביל לפריצה לחלל.

חדשנות ולבישות ירוקה

חדשנות ולבישות ירוקה
כאשר אנו צופים בתצוגת אופנה תשומת הלב נתונה תכופות להיבט האסתטי והחדשני יותר מאשר בדיקה עד כמה המותג לביש ועונה לצורך ולטעם האישי.
-------------------------------------------------------------
לוקח זמן עד שקו העיצוב משפיע על השוק כדגם לחיקוי והשראה.
בין גורמי ההתקבלות כגון הלוק הרענן, מידת האלגנטיות, יפי התוצר והגימור,
נמנים גם הנוחות,
ההתאמה לרוח
התקופה
ונעימות חומרי הבדים המשתתפים בעיצוב.

------------------------------------------------------------
כיום,
הנוחות מותנית ביחסו של המעצב לרכיב האקולוגי כערך מוסף לרמת איכותו של הלבוש.
הפלסטיק שחדר לכל תעשיית ההלבשה ואביזרים המיוצרים מן החי כגון הפרווה והעור מתקבלים בהסתייגות.
זולים או יפים ככל שיהיו.
מעגל המחזור בתחום האופנה פשוט יחסית, הן מבחינת החומרים הנבחרים והן בחידוש הבגד עצמו על ידי צביעה תואמת או עיבוד המאובזר במותגים מוכנים מראש,
בסגנון ה""ready made. אופנת הלבוש היא ירוקה מעצם נגישותה למחזור.
בתהליך הייצור של הנייר,

------------------------------------------------------------
למשל,
מתברר כי הבד המתכלה והתלבושת המתכלה - משמשים כחומר גלם ממוחזר כך האופנה המתחלפת מעצם הגדרתה (לפי שינויי הטעם) יכולה לעבור תהליכי מחזור "פנימי" במעגלי השוק של הלבוש.
אם נחשוב על לבישות הבגד נגלה כי פריט מקבל ערך מוסף אם אינו כולל התבלות או תוחלת חיים קצרה.
למרבה המזל המודעות למחזור האופנה חלה כבר בפלחים הולכים ומתרחבים בין היצרנים והצרכנים כאחד, המגלים יחס חדש לחומר ממנו עשוי הבגד בטווח ראיה רחוק. לבישות המבוססת על חומרים טבעיים, צבעים מהטבע וסיגול נכון לתנאי האקלים, משדרת נעימות הן בזיקה לאיכות הסביבה והן במגע עם הגוף.

----------------------------------------------------------
מחוץ לעולם האופנה
(בו כבר הוסרו הפרוות מן המדף לאחר תעמולה אינטנסיבית)
איפה ניתן להגביר בתוך חיי היומיום את הערנות לאופנה ירוקה ?

------------------------------------------------------------
אפשר להצביע על כמה דרכים ליישום הרעיון :
1.מנקודת מבט של צרכן / צרכנית חלון הראווה כשמו כן הוא: חלון הראווה יכול לשקף את התפישההאקולוגית של היוצר והמעצב כשם שהוא משקף סגנון אופנתי. פיזור אלמנטים מן הטבע - חלוקי אבנים, שיבולים, בדים ממוחזרים בין פריטי התצוגה, מרמז על אופי החנות ויחסה ללבישות מודעת.

2. תצוגת אופנה "אינטימית" בתוך תחומי החנות, בתדירות קבועה (למשל אחת לשבוע), יכולה לקדם את העניין במחזור באמצעות שילוב פרזנטציה מעניינת של תהליך המחזור של הבד והמחשת החומרים שהשתתפו בעיצוב הבגד המדוגמן.

3. בצורה דומה, הצבת עמדת וידיאו המשקפת מופע מסוג זה מהווה עוד פיתרון חדשני בתנאי מרחב פחות יוקרתיים.

4. הפעלת הקונים בבחירת החומר שממנו עשוי הבגד בצד טיפוח הטעם האסתטי האישי. זאת באמצעות קטלוג תמונות מוגדל, המפרט את אחוזי הסיבים ( כותנה, פלסטיק, כל מוצרי הפוליאסטר) וכדומה, ובמיוחד הוזלת העלות ביחס ישר לערך האקולוגי - יכולים לשנות באופן יסודי את הרגלי הקניה הפאסיביים.

5. המארז האקולוגי תופס חלק חשוב באווירה החדשנית, המעניק לאירוע הרכישה את ה"טאצ'" המוגמר. מארז המעוצב בצורות פיגורטיביות הלקוחות מן הצורות בטבע, בייחוד בזיקה לחומר ממנו עשויים השמלה, התכשיט, האקססוריז, מוסיף עוד ממד מעניין לחווית ההתחברות לבגד.

---------------------------------------------------
ומה על הפן האסתטי, על הלהיטות אחר האופנה החדשנית על שלל מותגיה ? - יש לשער שהברירה והסינון המודע יהוו אתגר יצירתי אך רענן לצוותי המעצבים בכל רמה, ממעצבי צמרת ועד העמלים על פס הייצור. בתקופה האקטואלית שבה "אופנת האקו" מכתיבה את המלה האחרונה, התקבלות המוצר מותנית בהרמוניה בין הגורם האישי לסביבתי.

חדשנות , פסולת אלקטרונית לאן ?

חדשנות/ פסולת אלקטרונית - לאן ?
מספר מכשירי המחשב האישי בעולם עולה על ביליון - ולפי החיזוי המעודכן יוכפל מספרם עד לשני ביליון ב - 2014 . 18 מיליון מתוכם במצב פסולתי כבר היום.

------------------------------------------------------------------------------------
האם ערמות הפסולת של מכשירי הדפסה יהפכו לסיוט אקולוגי ?
מהי רמת המודעות של חברות ההייטק, המדינות, הצרכנים לסיום חיי המחשב לאחר מכירתי והתיישנותו ? הכימיקאלים הרעילים המעורבים בתוצר - זרחן, כרום, עופרת אינם קלים להפרדה, ובנוסף לכך עלות ההפקה של חרושת המחזור אינה כדאית עדיין.

------------------------------------------------------------------------------------
מהי הדרך להפוך את הקדמה הטכנולוגית שהתברכה בה התרבות המודרנית, כך שהברכה לא תהפוך לקללה ? באופן אירוני ההתעלמות (או אף האדישות) למול הבעיה המתעצמת מגלה סימנים 'מיסטיים' כביכול דהיינו הסתמכות על כוחות עלומים, ואמונה בנס שישים סדר במחזור אי- הזבל האלקטרוני .(E- CYCLING)
ברור כשמש כי היזמה צריכה לבוא מצד האנושות שסוף סוף מגלה מודעות לנושא. עד כה נעשו מספר ניסיונות שהיקפם בטל בששים אל מול הדהרה הטכנולוגית המתחדשת , למשל :
- לאפסן במרתפים ומחסנים עד שתימצא הדרך להיפטר מהם -

כמו לטמון את הראש בחול.- לשלוח לסין, למדינות מזרח אסיה,

כדי שיושלכו לנהרות ויזהמו מחדש כברת ארץ עצומה -
כמו לטאטא מתחת לשטיח.

------------------------------------------------------------------------------------
- לתמרץ צרכנים להעביר את המכשור המיושן למכולות המיועדות לריכוז הפסולת האלקטרונית -
זה יהיה אמנם הצעד הראשון להתנהלות מפוכחת בתחום מורכב זה, שגם סיכוניו
(אם נזכור את בעיית הרעילות) תובעים פתרון ממשי.

-------------------------------------------------------------------------------------
מאמץ רציני צריך לכלול מפעלים המיועדים למטרה זו, שיעסיקו מדענים, כימאים,
צוותים בעלי רמת אכפתיות גבוהה.
אלו יפרידו בתבונה בין סוגי החומרים - מחד הפלסטיק הקל למחזור,
מאידך המתכות העדינות,
כמו הכסף, העשוי להעשיר את המפעל, וכן השבבים ואבזורי הליפוף השונים , שיועברו לייצור טלוויזיות חדשות ו/או מכשור
הדפסה מתקדם.

-------------------------------------------------------------------------------------
יש לגלות אם כך דרכים לעידוד הקמת "מפעלים מהסוג השלישי" בסדר גודל מדיני ובין-לאומי,
ואולי אף באחריות פרויקטים של, שמחקר הולם והפניית משאבים תבונית יכולים לתגמלם עשרת מונים מסכום ההשקעה. למעשה הבעיה עשויה בקלות יחסית להפוך ל-אי בעיה

(אם ננקוט משחק מלים בסמל E המייחד כל תוצר השייך לתחום הדיגיטאלי).
אקטיביות ושיתוף פעולה - לא בשמים.

חדשנות - סביבה רב חושית

חדשנות -סביבה רב-חושית
אנו נוהגים לבודד למדורים נפרדים את הנאתנו החושית. פינת האוכל והמסעדה כמובן מרוכזים בטעם, (והריח בעקבותיו); טיול בנופי טבע נועד לאפשר הנאה בעיקר לחוש הראייה ( ואם ברגל, יש גם חלק לחוש המישוש).

קונצרט - לשמיעה, ים וחול – למגע, וכן הלאה. לרוב אין דגש על עירוב חושים (סינאסטזיה).

חוקרי תקשורת, ובמיוחד מרשל מקלוהן, מציינים כי עד המצאת הטלוויזיה היתה העדפה ברורה לחוש הראיה (ספר, עיתון) ושמיעה (רדיו, טלפון), אך יום המצאת הטלוויזיה החל עידן של שימוש בחוש המישוש, באמצעות השלט, שימוש שהתגבר עם המצאת המחשב והשימוש במקלדת ובעכבר.

בתחום המסחרי כבר יושמו רעיונות של תוספת גירוי ריחנית לתצוגה חזותית על המדף באמצעות ניחוחות הנלווים למארז הסחורה. גם בעולם האינטרנט מתוכנן שילוב חוש הריח בפעולות המחשב, כהשלמה להמחשה המוזיקלית והחזותית, על כל גווניה.

אמנים מודרניים ניסו לשלב בתוך עבודה אחת אור וצליל, בעיקר כשהם חלק מפסל קינטי, המגביר את האינטראקציה בין שני החושים. החדשניים יותר אף שילבו בלי הפרדה את תחושת המגע של המבקר בשיטה היוצרת זיקה בין תזוזת גופו לבין ההתרחשות בפסל או במיצב.

מהם היתרונות של העצמת החושים בחיינו ?

ראשית, בהוויה האורבנית ההולכת ומשתלטת על העולם, קיימת הסכנה של ניוון חושים מסויים, כיוון שכבר אין בהם נחיצות ממדרגה ראשונה לעצם ההתמצאות במרחב. ברור כי חוש הניווט וההתמצאות המפותחים, המיוחסים לאוכלוסייה הבדווית, כמו בעבר לשבטי האינדיאנים, הם תוצאה ישירה של צורך הישרדות בטבע, שהשתכלל מדור לדור, כמורשת טיפוסית לאותה חברה ולאותה צורת חיים.

אין להשוות זאת כמובן לאורח החיים המודרני, ש"מסתדר" בין הבית למכונית, תוך שכלול מיומנויות חדישות, הדורשות קליטה שכלית יותר מאשר חושית. אולם שלמות הנפש עלולה להיפגע עם הורדת מפלס היכולות הגופניות. וכפי שלא מזלזלים כיום בתרגול הכושר הגופני (חדרי כושר ועיסוק בספורט כתחליף לפעילות הגוף הטבעית בחיי היומיום) כך מתברר הצורך לטפח את החושים, שנזנחים ברגע שאינם הכרחיים לתפקוד השוטף. המצב מגיע לממדים קיצוניים בתזונת הג'אנק-פוד (מול הטלויזייה, למשל...) אשר מעבר לפגיעה בבריאות פוגמת בחוש הטעם, או במסיבות רועשות, בהן הדור הצעיר מועד להתחרשות, בשל אי מודעות לנזק השמיעתי הנגרם מעוצמת הדציבלים. ועדיין לא הזכרנו את אפקט הלוואי שיוצרת סביבה תעשייתית, ממוכנת, רועשת או מזוהמת של רחובות המגורים ברוב ערי העולם.

איך נחלצים מסכנות מודרניות אלה, שרק הולכות ומתגברות ?
בצד המאמץ הכללי לחזור לסביבה "ירוקה" מן ההיבט האקולוגי, מה נעשה ספציפית בתחום החושי ?
כנראה שיש לערוך חשיבה מחודשת בנושא, ולהגיע למודעות מלאה לצורך בסביבה רב-חושית, על מירב היבטיה. אפשר ללמוד משהו על שטח זנוח זה מהניסיון המוזיקלי המהפכני של ג'ון קייג', רב-האמן הידוע, בקונצרט וירטואלי שערך לשיפור ההאזנה. להפתעת המוזמנים הוא התיישב ליד פסנתר הכנף שהוצב בשטח נטוש ו"העביר" את הזמן בדממה, בלי לגעת במקלדת. הנוכחים הוזמנו כביכול להאזין לקולות אחרים, שהגיעו מבחוץ, וכמובן לחדד את שמיעתם עד קצה הגבול...

קל להבליט היבטים חושיים מסוג זה מעל הבמה. התיאטרון השתמש במולטימדיה עוד מימי האופרה של וגנר

(אופרה בשילוב אמנויות), וגם ג'ון קייג' עבד במשולב עם חבורת ציירי אוואנגארד ועם הכוריאוגרף מרס קאנינגהם, במה שנחשב למילה האחרונה באמנות.

אם האמנות עצמה היא דגם-על חלוצי הממליץ על דרך חיים ודרך חשיבה לדור המתחדש, יש לקוות שהמודעות לסביבה רב-חושית תחלחל לחיינו.

לחשוב מהר לחשוב עד הסוף

חדשנות - לחשוב עד הסוף, לחשוב מהר
או 'סוף מעשה במחשבה תחילה' כשאנו אומרים 'מחשבה', מתכוונים לרוב לסגולה מוגדרת של השכל האנושי. המשמעות, לרוב, חלה על יצירת רעיונות ו/או יכולת הפשטה, בלי לתת את הדעת על המובנים הנלווים של המונח, כנרמז בביטויים 'משחקי מחשבה', 'במחשבה שנייה', 'חופש המחשבה' 'לחשוב בגדול', וכן 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. פירושים למונח לא חסרים, מכל תחומי הדעת
וראה למשל לינק ויקיציטוט K24- מחשבה He.wikiquote.org/wiki

אחת התכונות של המחשבה,היא המהירות.
אלא שאיננו מנצלים, ובעצם מזניחים, את כישורינו השכליים בכל הנוגע לנצולת של סגולה זאת - שהיא "מהירות המחשבה".
אנו נוטים לייחס, ואף מעבר לכך, 'להשאיר' את האופציה האנושית הזאת ליחידי סגולה, לגאונים, לברי המזל, כאילו מדובר על מתת היופי או הכישרון שכביכול לא כל אחד ניחן בהם. למעשה מהירות המחשבה היא מנת חלקו של כל בן אנוש, אפילו אם נדבר במונחים יחסיים.

כיום פעולת המחשב מזכירה לנו תמידית את עצם קיומה של מהירות מופשטת, מחוץ להקשר התנועה הפיזית המתקיימת בתחומים מדידים כמו הספורט, התחבורה, וכן הכימיה (מהירות החלקיקים). ההקשר הפיזי כולל עוד את תנודות הקול, וכמובן את מהירות האור. לכן אם לא נפעיל את יכולת מחשבה זו היא עלולה להתנוון, ומעבר לכך- חשיבה מתוכננת תעזור לנו להגיע רחוק יותר.

אנו נוטים לזהות את המעבר ההכרחי משלב לשלב במהלך הביצוע – עם תהליכים שמתקיימים כביכול במחשבה, בעוד שיש לעשות הפרדה בין המחשבה לבין תהליך הביצוע. אם ניקח בהשאלה דוגמה מתחום האצנות, הדבר דומה להבדל בין מי שרץ לו להנאתו בריצת בוקר לבין שיאן אולימפי, או לתחרות הריצה בין הצב לארנב במשל הידוע.

ראוי אם כך לאמץ גישה רעננה ליכולת המהירות המחשבתית הטבועה בנו כאשר ניגש לתכנון פרויקט : כבר בשלב א' של העשייה ניתן לחזות בקלות את השלבים הבאים ואפילו את סופו של מעגל העשייה. אולם הביצוע יכול להתנהל בקצב הפיזי (האיטי יותר) התואם לכל שלב. תחילתו של הביצוע כרוכה בחיפוש וריכוז החומרים והכלים והמשכו בהשקעת הכוחות והמשאבים המעורבים בדרך שבין המקורות לתוצאה. התכנון הנצפה בשלמותו עשוי להתבצע גם ביעילות גבוהה מהרגיל, ובשיתוף פעולה מוצלח, כשכל רגע נתון מונחה בידיעה כי "סוף מעשה במחשבה תחילה".

נכון,
תמיד מגיע הרגע שבו צריך להפסיק לחשוב ולהתחיל לעשות.
אך אם נעקוב אחר מיזמים חדשניים בתהליכי הקמתם
(מכללות מקוונות או קונוונציונאליות, שנפתחות חדשות לבקרים, מיזמי תיעול בין-ימי או להבדיל עסקים קטנים כחברות להספקת מזון וסוכנויות תיווך)

אנו עדים בדרך כלל להיסוס, גישוש,
התפתחות חלקית שלרוב מעוכבת בשל מחסורים שמתגלים 'תוך כדי' בגלל המבט החלקי. בגישה תבונית יותר – וראוי להיעזר לשם כך בכל שירותי המחשוב, עם דגש על בניית תוכנה לחיזוי תהליכים - מניחים מראש את המטרות, את טווח יכולת הביצוע, את התחנות שבהן תידרש היענות מיידית מול הצורך בגיוס משאבים והזרמת אנרגיה. על בסיס הנחישות וההתחקות הקפדנית אחר קצב העשייה והיישום מתאפשרות גם החלטות ספונטאניות , לנוכח תקלות בלתי צפויות, או, להיפך, לאור התפתחות 'מזלית'. מהירות המחשבה תעמוד לרשותנו גם במצבי הביניים.