שידרוג מודולרי

כל אימת שחלה תקלה במכשיר מקוון,
המחשבה הראשונית אינה לתקן את המכשיר כי אם לרכוש חדש. הפיתויים הם רבים :
העדפה של גרסה חדישה יותר, עלות התיקון - ולעיתים גם הבדיקה המקדימה - יכולים להיות גבוהים מאד (לפעמים עד שליש מן המחיר המקורי).

מעבר לכך, קוסמת לנו ההבטחה כי מכשיר חדש יכלול תוספת שתזכה אותנו בכרטיס לדור השלישי, הרביעי, המשודרג חדשות לבקרים. תפוגת המותגים החדישים גדולה הרבה יותר מקצב החלפת הרכב, שהיה בעבר מאפיין מובהק של עידן הקדמה.
ברם דרישות השוק, בייחוד בשעת משבר כלכלי, מצביעות על הצורך להמציא מנגנון לחלקי חילוף שייתן מענה לתקלות מקומיות, במידה שאינן מחייבות את החלפת המכשיר כולו. המכשיר המחודש, בחלקי חילוף מודולאריים ולהרכבה עצמית, יכול גם לצמצם במידה ניכרת "כאב ראש" אקולוגי: מי יזכור את המציאות האבסורדית שנוצרה כיום, של ערמת הגרוטאות שמצטברת מהתיישנות שהיטיב לתאר הסרט "Wall-E". חלקי החילוף מאיטים בהרבה את תהליכי השחיקה והמחזור.

המעבר לשלב הבא הוא נגיש מאי-פעם, במיוחד לאור העבר בו כל התפתחות הייתה כרוכה במנגנון מסורבל ביותר. לפני המצאת הדפוס ישבו אלפי נזירים שהעתיקו בעמל רב כתבי - יד בכמות מוגבלת, כדי להפיצם בפלח אוכלוסייה מצומצם ובאחוז מועט מבין יודעי קרוא וכתוב. כרכי הענק שיצאו תחת ידיהם היו מדהימים בכובדם ובגודלם, אך גם ביופים: עיטורים, טיפוגראפיה אמנותית בראשי המשפטים ועיטור הכותרת על הכריכה. כיום, תרבות זו שנחשבה לשיא הקדמה נמצאת אך ורק במוזיאונים.
מציאת שיטה מעשית, שתשנה את הרגלי הצריכה של מכשירי התקשורת המודרניים, תאפשר להמיר את פס הייצור הקונבנציונלי בשיטות חדשניות ונגישות לכל משתמש. אם נמשיך את ההקבלה בין מהפכת הדפוס אשר איפשרה שכפול והפצה מהירים,

לבין התקשורת הרווחת בימינו, יהיה זה טבעי לעבור למכשירים המורכבים באופן מודולארי. כשם שאינך צריך להיות נגר כדי להרכיב חלקי רהיט שנרכש במארז קומפקטי יחד עם הוראות הברגה פשוטות, כך יכול כל צרכן להפוך לטכנולוג "אינסטנט" לצרכי המכשיר הדיגיטלי שיירכש כמארז (כולל חלקי חילוף והוראות התקנה לעת הצורך).
המעבר לשידרוג מודולרי דורש תכנון ותשומת לב,
אך שילובו במחזור החיים - שלנו ושל המכשירים סביבנו - יביא תועלת לכולם.

חדשנות - ליזר ממוגן

השימוש בלייזר ממנף את הטכנולוגיה לקראת עידן חדש שתואר רבות בסרטי מדע בדיוני שונים.
כבר כיום עומד ציוד הלייזר לרשות הרפואה, התאורה, החימוש והתעשייה העדינה,
ומאפשר להם מהירות, רגישות, גמישות והפעלה ממרחק. הניתוח המורכב ביותר מתבצע בבטיחות מירבית, וחיתוכי מתכת מעוצבים במהירות הבזק ובמירקם אמנותי. אולם ככל שהשימוש בלייזר נפוץ ונגיש יותר,
הוא עלול להוות סכנה ממשית, אם מתוך רשלנות, טעות אנוש ואם מתוך זדון,
כדוגמת התקרית שבה אוהדים יוונים סנוורו את שוער נבחרת ישראל, דודו אוואט,
באמצעות קרן לייזר במהלך הפנדל המכריע במשחק בכרתים("פיפ"א כבר הזהירה את יוון מפני ביצוע עבירות דומות בידי אוהדיה במשחקים קודמים" - מן העתונות בתאריך 7/4/2009)

עולה השאלה, האם מערכת מיגון נאותה זוכה לפיתוח הולם באותה מידת שיכלול ?
אנו מכירים לא מעט דוגמאות לשיטות מיגון שמטרימות את הפגיעה.
- המצאת החשמל הולידה במקביל את הצורך בהארקה, לנוכח סכנת ההתחשמלות
- מנגנון אבטחה בצורת אנטי-וירוס מאבטח את המידע במחשב.

היכן ומתי יימצא החיסון שיעמוד בפני עוצמת הלייזר, כשהוא נמצא בידיים הלא נכונות (בידי אדם או גוף כלשהו) ?עידן הלייזר, משוכלל ככל שיהיה, מחייב חשיבה על נקודות תורפה החשופות לסיכון. ניתן לתכנן משקפי מגן מפני סינוור ואף פגיעה ברשתית העין, לעצב ביגוד חסין קרינה (כדוגמת מערכת הלבוש חסין האש בשימוש שירותי הכבאות), לפתח ריסוס מונע וכיוצא באלה.הנגישות של כמעט כל אחד לקרן לייזר שמורכבת על נשק קונוונציונלי - אקדח או רובה - הולכת ומתרחבת, והתופעה מעוררת את הצורך בשכלול מקביל של אמצעי מיגון אלקטרוניים, "על כל צרה שלא תבוא"

.
אין הדבר אומר שצריך להבהל ולפתוח במירוץ מיגון,
אך הנחיצות בתחושת הביטחון כערך הישרדותי הטבוע באדם יכולה להוות אתגר לפיתוח תעשיית מיגון מתקדמת.
(ולסיום: לינק ללייזר אוסטין פאוורס )

חדשנות - חינוך אלטרניבי

חדשנות - חינוך אלטרנטיביהחינוך הולך ונעשה חופשי ודיאלוגי, ועם זאת, במישור הפורמאלי עדיין לכוד בתפישות מיושנות, הן במסגרת הבית-ספרית והן בשיטות ההוראה. בישראל מעטים מאוד בתי ספר נסיוניים, ואלה שהחלו, כגון "בית הספר הפתוח" "תיכון ניסויי" "דמוקראטי" וכדומה, הולכים ומתמעטים.

המושג "חינוך אלטרנטיבי" ו"בית ספר אלטרנטיבי" מוכר במדינות המערב מזה עשרות שנים. מאז הנסיון המופתי של "סאמרהיל" (הספר ויישומו בפועל, מ-1924) בבריטניה, פשט רעיון בית הספר הפתוח ואף בוצע בכיוון דומה תוך עניין גובר והולך. בצרפת למשל צצו "בתי ספר על פי פריינה" - Ecole Freinet (מ-1966) - שמשכו אוכלוסיה שוחרת חדשנות בחינוך, הורים כילדים.(ראה לינק ויקיפדיה, באנגלית Ecole Freinet).

בתי הספר הנסיוניים הללו שמו להם למטרה להוות "בית גידול" נעים, הכולל יחס אישי לנפש הילד, הזקוק לאוירה חופשית בין המבוגר המדריך לבין הילד הקולט. בהתאם לרעיון זה בוטלה ההירארכיה המעמדית המטפחת יראת סמכות, ובמקומה הושם דגש על יצירת עניין טבעי, ללא תלות בלעדית בהכוונה.
האם הצטמצמותם של מוסדות אלו מעידה על העדפת האינרציה,

על היעדר מערכת סבסוד או אולי על פחד של מערכת החינוך מאיבוד שליטה ?
כאמור, נעשים כיום ניסיונות שונים לרענן את מערכת החינוך, אם במסגרת בתי הספר ואם בגישושים פרטניים, אך הרפורמות מתמקדות בבפשרנות ובשינויים מתונים כגון טיפוח הלימוד המתוקשב. חסרה תנופה חינוכית כוללת, שתעורר את הרדומים בקהל היעד - אנשי חינוך, קהילות ומשפחות לקראת חינוך אלטרנטיבי ארצי.

אין צורך להרחיק עד ל"ביטול בית הספר" כשם ספרו הפופולארי של איוואן איליץ' (מ-1970) שרואה במוסדות הקיימים הפרעה ולא הכשרה של הלומד לקראת החיים. עם זאת, המסקנות שהציג מבוססות על האמון ביכולתו של הלומד הצעיר להגיע רחוק בחקירה עצמאית ומתוך עניין אישי. כיום, בעידן האינטרנט , יכולת זו גלויה לעין, בלי להזכיר מיומנות ושליטה מלאה בפן הטכנולוגי, העולה על פי רוב על כישורי הדור הקודם.

לאור זאת - איזה תפקיד מוטל על המוסדות החינוכיים ?
מקומו של בית הספר האלטרנטיבי יתבטא בהשמת דגש על הפן החברתי והחינוכי (במובן חינוך לערכים, לא לידע מסוים), ובאפשרות לחקור מידע באוירה נוחה (דשא, גן, מרחב בטבע או מושבים נוחים, כריות, ישיבה על השטיח, בקבוצות למידה, בצד פינות מחשוב ידידותיות ומעבדות מאובזרות שאינן מנוכרות).

ובעיקר - דרושה סביבה חינוכית תומכת, שבה המורה יתנהל יותר כמנחה ופחות כמומחה.

חדשנות - כישורי חיים

כישורי חיים
בבואנו לעודד החדרת נושא כישורי החיים כמקצוע במערכת החינוך, ראוי לפצלו לשני מסלולים: - המסלול המעשי, המספק כלים להתמצאות במסגרות חברתיות ומשפחתיות כמו גם בשוק העבודה והביקוש- המסלול התיאורטי, השואב השראתו מהגות הרלוונטית לתקופתנו.

על אף שהפרקטיקה חשובה ביותר,
ראוי להתעכב ולתהות על הכיוונים התיאורטיים בלימוד כישורי החיים. אחד מכיוונים אלו הינו התייחסות לחיבור בין כוח לידע, שנחקר בחצי המאה האחרונה בזכות הגותו המהפכנית של מישל פוקו, פילוסוף רב-תחומי שהיה ועדיין נחשב שנוי במחלוקת. פוקו הטיף לשינוי בתפישת הסדר הקיים בתחומי תרבות, משפט, רפואה ושלטון, אך בעיקר שם דגש על חקר השיח. כדוגמא ניתן להתייחס לתיאוריה העוסקת בשיטות המשטור והמשמוע של החברה, ההופכת עצמה לצייתנית מרצון, וכן להתייחסות אל ה"אחר" והחריג בצורה מקובעת ומופשטת על מנת לבודדם מחוץ לאותה חברה. אפשר לכתוב רבות על האיש והגותו, אשר הפך ברבות הימים לאורים ותומים ותרם לתיאוריה הביקורתית בצורה מהותית.

[לינק לערך 'מישל פוקו' בויקיפדיה]
קיים קשר מהותי בין פוקו לפיתוח כישורי חיים נאותים,
אשר בא לידי ביטוי בצורך לפתח מחשבה ביקורתית עצמאית- על האדם לבדוק מחדש סכימות הנתפסות כמובנות וקבועות. אמנם קיים קושי בערעור כל מה שנחשב לאמת, והתייחסות לכל "אמת" שהיא כפרי מוסכמות דמיוניות אשר נכפות באמצעות "כוח נסתר" מלמעלה. אך זהו תרגיל מחשבתי מומלץ המאפשר לשבור את השגרה ומסייע לבחון נושאים שונים מחדש. זוהי שאלה מהותית אשר ניתן לייחס אותה לכל היבט בחיינו.
שרה מיילס, מחברת הספר על פוקו,

מביאה, כדי להמחיש את ההסתכלות הספקנית שלו, ציטוט מדברי המחזאי נסים אלוני:"אם אתה רואה מרחוק מישהו עומד בפינת רחוב ומנפנף בידיים וצועק יתכן מאוד שהוא קורא למונית שעומדת מעבר לפינה שאתה יכול לראות, והאיש איננו משוגע כלל, כמו שבוודאי חשבת"

זוהי אמנם התייחסות כללית מאד לפוקו, אך היא מסייעת להבין כי עלינו לעיתים לעצור ולכבוש את הנטייה לדבר בהפשטה על מושג האדם, ולהחזיר לפרט, לאינדיבידואל, את הזכות לביטוי ולפיתוח של כישוריו האישיים. תהיה אשר תהיה תגובתנו לרעיונותיו המקוריים של פוקו, אין עוררין על תרומתו לעידוד החשיבה מחדש. בעידן הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו וודאי יש צורך בעדכון השיח המקובע שאולי כבר פג תוקפו, ועל תילו לכונן שיח שיקלע לצרכי המאה ה-21.