לעדכן את הרדיו

מאז יצא לאקרנים סרטו הנוסטאלגי של וודי אלן "ימי הרדיו" עברו כשלושה עשורים.
נראה שהיום אין צורך להספיד את ענף המדיה הקולי. הוא "חי ונושם", אפילו בועט, ועם זאת עדין מחפש את מקומו הייחודי אל מול שאר אמצעי התקשורת אשר משדרים 24/7. התוכן העיקרי כיום כולל הרבה מוזיקה, ראיונות, דיווחים עדכניים על מזג האויר, על התנועה בכבישים, על פקקים הנצפים מן המטוס הקל. תוכן זה משודר לקהל מאזינים מתחלף בעיקר, אך ישנן תכניות מסוימות בנושאי תרבות, פרשנות, מדע וספורט הזוכות לקהל מאזינים קבוע.
אם נחשוב על כך, הרדיו יכול לתת מענה לצורך אמיתי, שאינו חלק מהתחרות עם המדיה הרב-ממדית.

נראה כי ההרחבה בתוכניות תרבות ומדע, והחזרתם של תסכיתי הרדיו ללוח הזמנים השבועי או היומי תהיה צעד משמעותי באופי הז'אנרי שהרדיו יכול לפתח. באותו המקום שהדיקלום, הקול, הדרמה, בליווי הפעלולים הקוליים ועתירי היצירתיות משפיעים כבחבלי קסם על קהל המאזינים, אין תחליף לרדיו כמקור לחוויה ההופכת לחלק מעולמו התרבותי של הפרט, המפעילה ומעשירה את הדמיון (ראה בגוגל הערך "תסכיתי רדיו") ודוגמא בולטת לכך היא שידור התסכית "מלחמת העולמות" של אורסון וולס , אשר השפיעה על מאות אלפי אנשים בלונדון.
http://en.wikipedia.org/wiki/War_of_the_worlds

ניתן לחלק את התוכניות הקבועות לתחומי-על מוגדרים, בהתאם לפלחי אוכלוסיה שיהוו את מאזיני הקבע.
בין קהלים אלו ניתן לצפות, לדוגמא, לעקרות הבית, (אשר שומעות בשעות הבוקר), או נהגי מוניות ואוכלוסיה מבוגרת (בשעות הלילה הקטנות). ההתייחסות המלאה לצרכים ספציפיים, שיעוררו עניין הן בתוכנם והן בתכליתם המעשית יכולה להשתקף בעיצוב מושקע של המסגרת ובפירסום הולם שיינתן לה, לפני שזו מועברת לקהל היעד.

תוכניות הומוריסטיות הן מצרך מבוקש ביותר העשוי לזכות בקהל שוחרים נאמן אשר ימשיך להאזין גם לאחר שיצא מהפקקים בדרך אל או בחזרה מהעבודה. עם זאת, כדאי לזכור כי הסקטור העממי אינו מורכב רק מקהל שוחר בידור. לרוב הוא צמא לגופי ידע נגישים, למחזה שלא הספיק לקרוא, להסברים לתופעות שהחמיץ. לוח זמנים קבוע של תכניות להשלמת השכלה ימשכו אליהם מאזינים קבועים, בתנאי שההשקעה בטיפוח הנושאים הקליטים תורגש ותתוכנן ברצינות מירבית.
כך תכניות להשלמת השכלת מבוגרים יכולות להרחיב את מסגרתן ללימוד שפות ולהעמקה שיטתית בתחומי מדע, אמנות, הסטוריה וכיוצא באלה. כיום, למעט מספר תוכניות העוסקות בנושאים אלו, לא ניתן לשמוע וללמוד בצורה נרחבת מעבר לפינה של 5 דקות (במקרה הטוב) בתוכניות השונות, וכך הנושאים מוצגים רק על קצה המזלג.

חשוב לציין כי אין הרדיו אמור להחליף מוסדות להשכלה. לכן הדגש על ההיבט העממי עושה שירות מצוין לאוכלוסיה ומאפשר להגיע לאוכלוסיות שבצורות אחרות לא היו יכולות להרחיב את עולם הידע שלהן.
כשם ששעות ארוכות מוקדשות לספורט למען קהל שוחריו, כך יש לייחד פלחי זמן משמעותיים למדורים בעלי עניין לשכבות אוכלוסייה מוגדרות, על ידי הצלבה בין שעת השידור לבין קהלי היעד.

שתי דוגמאות ל"מילוי זמן" רדיופוני אשר יכול להתקיים בצורה מובהקת במדיום זה ולא באחרים :
1.דוגמה רב-גילית של קהלי תוכנית אפשר היה לפגוש לפני כ-20 שנה בתכנית "שירים ושעורים" (כחיקוי "גימיק" לכותרת "שירים ושערים" לתכניות הספורט), ששודרה מדי יום בין שלוש לחמש אחה"צ ברשת ב' וג'. התכנית שנועדה במקורה לתמיכה בשיעורי בית לתלמידי חטיבת הביניים והחטיבה העליונה, בהדרכת צוות מורים מיומן (למתמטיקה, ביולוגיה,היסטוריה, תנ"ך וכן הלאה) הפכה עד מהרה לחביבת קהל נהגי המוניות, עקרות בית, ורבים אחרים. פרטים מחלקי חברה מגוונים אלה מצאו מסגרת בלתי מחייבת לחזור ולשאול על נושאים שעניינו אותם בכל תחום לימודים, ולהכנס לדיאלוג ולדיון עם המורה המנחה להנאת יתר המאזינים.

2. במעבר לשנת 2000 קיים הרדיו הצרפתי ליל שימורים מיוחד במינו, שהוקדש להקראה רצופה של קטעי ספרות ממיטב היצירה הלאומית. החגיגיות שנסך קולם של הקריינים והשחקנים המפורסמים, במשולב עם איכות הטקסטים שנבחרו, העמידו את השידור במקום גבוה כארוע ויטאלי ובדרגה לא פחותה מפסטיבל שנחוג או הוצג בטלויזיה, במישור החזותי. הרדיו פרץ את מיגבלותיו, בהפגנת סגולותיו הייחודיות, שאינן נזקקות לשום השלמה בעזרים ויזואליים כמקדמי רייטינג.
עניין מיוחד ותועלת רבה יכול להפיק שילוב התכניות בערוץ האינטרנטי, שיעביר וישמר את התכניות המועדפות אישית כדיפדוף חוזר בספר או מחזה/תסכית שאהבנו או האזנה חוזרת לקריינות או מוזיקה שנמשכנו אליהם.בו זמנית הוא יכול להוות חוליה רבת משמעות ברשת התקשורתית, שממילא כורכת את כל ענפי המדיה במכלול אורקולי מאגד, כפי שמתקיים כיום במכשיר הנייד.