ארבע רשויות

מאז העמדת מבנה המשטר על "שלוש רשויות" בימי המהפכה הצרפתית,
נוהג העולם החופשי להפריד בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת, כתשתית לכל מדינה דמוקרטית. שמירת האיזון ביניהן דורשת התמודדות מתמדת וחינוך האזרחים לערנות ולפעילות אקטיבית מתמשכת כדי שהאיזון לא יופר.
מלבד מקרים קיצוניים בהם נוצלה פתיחות הדמוקרטיה למטרות כוחניות, חרף הבעיות זהו הפיתרון הטוב לפיזור הכוח הרודני, וגם אם אינו פתרון אידיאלי, לפחות הוא בגדר "הרע במיעוטו".
עם זאת, הגיע הזמן אולי לפתח התייחסות מחודשת לחשיבה המדינית הוותיקה. הצורך בשינוי עולה ולו גם מהטעם הפשוט שמחשבה מדינית זו, אשר נהגתה בין היתר ע"י מונטסקייה, נהגתה במאה ה-18. כמה השתנה העולם מאז התקופה המלוכנית והפיאודלית, שאותה פרצה תורתו של מונטסקייה בביקורתו המעמיקה.[לינק לויקיפדיה, הפרדת רשויות]
מכל בחינה שהיא -
מדינית,
דתית,
חברתית,
מדעית,
אמנותית - עברה האנושות למציאות שונה בתכלית, תוך התנסויות הסטוריות עקובות מדם.
עידן ההייטק, שאפילו לא עלה בדמיונם של אנשי חזון מלפני 250 שנה, הוא המאפיין המובהק ביותר של המציאות החדשה, המבדיל אותה מכל קודמותיה. הגלובליזציה צברה תאוצה באמצעות התקשורת המקוונת וגברה המודעות לשיתוף פעולה כלל-עולמי במאמץ לתיעול נכון של המשאבים. תהליכים אלה יכולים להוות תמריץ לחשיבה חדשה על כוחה של התקשורת כגורם שלטוני.

הרחבת המסגרת המשטרית משלוש לארבע רשויות, כאשר הרביעית היא הרשות המתקשרת
(על משקל "רשות השידור", במלוא מובן המילה).
הפרדת הרשות המתקשרת מן הרשות המבצעת יכולה לתת לעולם ההסברה את המקום שזו תופשת כבר ממילא באופן מעשי.היכולת להשפיע, הנתונה בידי התקשורת, פותחה בימי רפובליקת וואימאר, שגייסה את הקולנוע, הצילום, הרדיו, תאורת השילוט, אמצעי ההגברה בכנסים המוניים לטובת אינטרסים עסקיים ומדיניים שהפעילו מנגנוני פרסומת ותעמולה לשם שליטה על דעת הקהל. לרוע המזל, מנגנונים אלה אומצו ושוכללו באופן ציני בידי הרייך השלישי.
כיום,
על רקע מציאות יותר מפוכחת, ניתן לרתום את כוח התקשורת למקום הראוי לה, כאשר היא עצמה תהיה נתונה לבקרה ציבורית, כמו שלוש הרשויות שמאזנות זו את זו. מודל שלטון דמוקרטי מסוג זה יבטיח שמירה על פרופורציות הן בתוך מעגלי ההסברה/התעמולה עצמם, והן בבלימת התפתחות כאוטית של גוף שהולך וצובר כוח השפעה הנתון בינתיים לחסדי המקריות.
ככל רעיון חדשני, טבעי שדגם ממסדי שונה יעורר הסתייגויות, חששות וחוסר אמון. אך מוטב אולי להקדים תרופה למכה, במקום לצפות למשבר, שיחשוף מאליו את העוצמה שיש בידי המשתמש בכלים הטכנולוגיים להעברת מסרים ספונטניים כרצונו. משהו מהטעם הזה מוכר לנו מהדוגמה האבסורדית של הבהלה ההמונית שאחזה בתושבי ניו יורק בשנת 1938, עם שידור הידיעה הבדיונית (בתשדיר של ה. ג'י וולס) על פלישת אנשי המאדים לכדור הארץ.[לינק לויקיפדיה, "מלחמת העולמות"]

חדשנות - ליזר ממוגן

השימוש בלייזר ממנף את הטכנולוגיה לקראת עידן חדש שתואר רבות בסרטי מדע בדיוני שונים.
כבר כיום עומד ציוד הלייזר לרשות הרפואה, התאורה, החימוש והתעשייה העדינה,
ומאפשר להם מהירות, רגישות, גמישות והפעלה ממרחק. הניתוח המורכב ביותר מתבצע בבטיחות מירבית, וחיתוכי מתכת מעוצבים במהירות הבזק ובמירקם אמנותי. אולם ככל שהשימוש בלייזר נפוץ ונגיש יותר,
הוא עלול להוות סכנה ממשית, אם מתוך רשלנות, טעות אנוש ואם מתוך זדון,
כדוגמת התקרית שבה אוהדים יוונים סנוורו את שוער נבחרת ישראל, דודו אוואט,
באמצעות קרן לייזר במהלך הפנדל המכריע במשחק בכרתים("פיפ"א כבר הזהירה את יוון מפני ביצוע עבירות דומות בידי אוהדיה במשחקים קודמים" - מן העתונות בתאריך 7/4/2009)

עולה השאלה, האם מערכת מיגון נאותה זוכה לפיתוח הולם באותה מידת שיכלול ?
אנו מכירים לא מעט דוגמאות לשיטות מיגון שמטרימות את הפגיעה.
- המצאת החשמל הולידה במקביל את הצורך בהארקה, לנוכח סכנת ההתחשמלות
- מנגנון אבטחה בצורת אנטי-וירוס מאבטח את המידע במחשב.

היכן ומתי יימצא החיסון שיעמוד בפני עוצמת הלייזר, כשהוא נמצא בידיים הלא נכונות (בידי אדם או גוף כלשהו) ?עידן הלייזר, משוכלל ככל שיהיה, מחייב חשיבה על נקודות תורפה החשופות לסיכון. ניתן לתכנן משקפי מגן מפני סינוור ואף פגיעה ברשתית העין, לעצב ביגוד חסין קרינה (כדוגמת מערכת הלבוש חסין האש בשימוש שירותי הכבאות), לפתח ריסוס מונע וכיוצא באלה.הנגישות של כמעט כל אחד לקרן לייזר שמורכבת על נשק קונוונציונלי - אקדח או רובה - הולכת ומתרחבת, והתופעה מעוררת את הצורך בשכלול מקביל של אמצעי מיגון אלקטרוניים, "על כל צרה שלא תבוא"

.
אין הדבר אומר שצריך להבהל ולפתוח במירוץ מיגון,
אך הנחיצות בתחושת הביטחון כערך הישרדותי הטבוע באדם יכולה להוות אתגר לפיתוח תעשיית מיגון מתקדמת.
(ולסיום: לינק ללייזר אוסטין פאוורס )

חדשנות - לא להותיר בצלחת

חדשנות - לא להותיר בצלחת

בין ערוצי החיפוש והפרסום באינטרנט מסתננות מודעות פרסום בשוליים של המסך בצורה אקראית ומזדמנת, או בזיקה כלשהי לנושא החיפוש המרכזי. שטחי שוליים אלו יכולים לעבור שדרוג בשיטה שתרכז את אשכול ההצעות הנלוות תחת גג אחד ויהוו תוספת לערך המרכזי. זאת, מאחר והגדרת שטח השוליים תופסת מקום חשוב במיפוי החדשני של המסך.

בספרות הקונבנציונלית כל הפרטים הסובבים את גוף הטקסט - הערות השוליים, המספור, תוכן העניינים, הקדמות, איורים, ביבליוגרפיה ואף הכותרות ושמות המחבר וההוצאה - מוגדרים במונח פאראטקסט.
בין אם נקרא לשולי המסך באותו השם - PARATEXT
ובין אם נתאים אותו למגרש התקשוב ונקרא לו, למשל, בשם PARANET (פאראנט), מדובר על פלח מובחן של המדיה,
בעל איפיוני תוכן וצורה טיפוסיים. לכן ראוי שסביבת השוליים של המסך תנוצל כתבנית קבועה ומוכרת לשם העברת מסרים נלווים, במקום מצבור נספחים סתמיים או אסוציאטיביים שרווח כיום. גם הפרסומות יכולות להיות רלוונטיות ומפולחות, ולכן אתייחס בהמשך.

הרעיון לאפיין את השוליים מתחבר לתכונה אנושית מושרשת של העיסוק בטפל ובפרט השולי, על יתרונותיה ומגרעותיה. לדוגמה, הנטייה שלא להחמיץ שום הזדמנות בין לצורך ובין כפיתוי- 'אם כבר מצפינים לגליל, למה לא לעבור בכינרת, להשתכשך בבריכת גן-השלושה, לבקר בעתיקות ציפורי, ולרענן את מושגינו על נדידת הציפרים, שבדיוק חונות באגני הניקוז של מחלף חדרה? זאת, בנוסף לרכישות מזדמנות בחוות הגידול שבדרך'. אמנם לספונטאניות ולהתייחסות למה שקורה בשוליים יש יתרונות, אבל היא גם עלולה להעיב על סעיפי הטיול המתוכנן המקורי, אשר לעיתים תוכנן מראש מתוך מטרה מסוימת.

ההתעסקות בשוליים לעיתים גם גורמת לקטיעת רצף המחשבה המקורי,
לבזבוז זמן מיותר, ויכול לקחת למקומות שאינם רלוונטים למטרה שהוגדרה מראש. ההיחשפות לשוליים קיימת באותה צורה גם מול מסך המחשב, בשעה שמתפרצות לאתרי הערך שחיפשנו שלל מודעות שחלקן רלוונטיות והיתר פרסומות אקראיות בתפזורת.

ברם אי-סדר זה יכול לאתגר שאלת עומק, כגון :
איך למסד ולנתב את השוליים ואת המשיכה לשוליים אל תבנית מוגדרת ומועילה,
וכך להפוך חולשה מסויימת לייתרון הפועל לטובתנו ? אמנם נדמה שכבר חשבו על הכל, ואכן רעיונות דומים מוצגים באתרי פירסום באינטרנט,
ואף באתרי פירסום ממוקד באינטרנט.

לינקים: (פרסום באינטרנט )(פרסום ממוקד באינטרנט )
השירות החדשני יכול להתבטא במידור הנספחים הצדדיים בתוך מסגרת נתונה,
תוך חלוקה לפלחי השוק הבולטים
(למשל לפי קבוצות גיל, עלות, מיקום, אופק גיאוגרפי ובמקביל על פי ערכי כמות ואיכות).
באופן זה הלקוח או הגולש המתעניין מקבל מסך יותר ידידותי ופחות תזזיתי.

חדשנות - לחשוב רחוק

המשבר הכלכלי העובר על העולם מחייב חשיבה קדימה. בין אם שורש המשבר נעוץ בקשיי נזילות של הבנקים הגדולים ובין אם נקלענו לאפקט הדומינו, גלוי כי הוא מעיד על ליקוי כרוני שאיש לא נתן דעתו על תוצאותיו הבלתי נמנעות. הניפוח הבלתי סביר בעליל של החברות המתעשרות, פערים שהתרחבו בין קומץ טייקונים לבין אוכלוסייה השוקעת מתחת לסף העוני פעלו כמטוס ללא טייס וכך גם הביאו על עצמם את קיצם. ברור שהאכזבות מהסוציאליזם מחד ומהקפיטליזם מאידך אפשרו היסחפות ב"אמצע" מעורפל וחסר קווי פעולה ברורים.

[לינק לויקיפדיה - המשבר הכלכלי 2008]

נראה שהמשבר יכול לשמש לפחות כיוון חיובי אחד, והוא הצורך בהתארגנות אחרת, והעידוד לחשיבה חדשה בממדים גלובאליים.כשם שהגלובליזציה קידמה את המודעות הכלל-עולמית לאיכות הסביבה, כשהיא "נתמכת" באסונות אקולוגיים שסיפרו יותר מכל על הצורך בעצירה, ובהיערכות חדשה ש'תפסה' את ההכרה האנושית, כך ניתן לצפות שהמשבר הכלכלי (שעדיין לא נחשף במלוא היקפו) הכשיר את הקרקע להנבטת מגמות כלכליות המבוססות על הגיון ואכפתיות. העולם מופיע ככפר גלובאלי, שבו מעשה אישי של אדם אחד יוצר מציאות אישית של אדם אחר. במלים אחרות- כל תנועה משפיעה ומושפעת מתנועות סמוכות ומרוחקות, כנחשול העובר מלב האוקיאנוס אל החופים, במהירות ובעוצמה.

כדי למנוע הרס מתמשך, ראוי ללמוד מן ההצלחה של החשיבה הירוקה, ולהתחיל לטפח מודעות ואכפתיות הדדית בכל רמות התקשורת והעבודה בשטח. צוותי חשיבה יוקמו החל משלב המעגלים הקטן, כגון מעגל שכונתי, עירוני, קהילתי, עסקי, וכלה במעגלים ממלכתיים ובין לאומיים.

מעל כל זה יש חשיבות להחדרת המודעות הכלכלית למערכת החינוך, שתטפח אכפתיות הדדית לפני אינטרסנטיות פרטית. ניתן לשפר את יחסי הכוחות בין התפוקה שמספקים המשאבים הקיימים לבין פריסתם על כל פלחי האוכלוסיה, וזאת בהתאם למפתח השקעה שיעוצב בידי מומחים, מן היסוד.
יתכן והמשבר הכלכלי הנושף בעורפינו דווקא יקדם היערכות רצינית של מספר תוואי פעולה שמסתכלים רחוק יותר, תוך התחשבות בגורמים רבים ועדין מתוך מטרת רווח.