לנצח בלי לזוז

רבות הדוגמאות בהיסטוריה שבהן תגלית מדעית נאורה הפכה לגורם הרסני.
נשאלת השאלה - איך יכולה האנושות להיחלץ מן הקללה הפרומתיאית ?
פרומתיאוס שלפי המיתולוגיה גנב את האש מן האלים כמתנה לבני האדם השוהים בחושך ובקור,
נענש קשות בידי אבי האלים.
דוגמא ראשונה היא ארכימדס, שגילה את חוק הציפה ביחס למשקל הסגולי, כאשר האגדה מספרת שהתבקש לאמת עבור המלך שכתר הזהב שקיבל אינו מזויף (מכאן 'חוק ארכימדס'). עוד ידועה לנו אימרתו: "תנו לי נקודת אחיזה ואזיז את העולם".

מה שמוכר פחות, בכל "עלילותיו" המדעיות, הוא סיועו המוחץ בקרב סירקוז, בהשמדת צי אוניות האויב,
על-ידי הצתת הספינות מרחוק בעזרת מראות ממוקדות. כפיזיקאי, אף המציא שורת תחבולות לשימוש מושכל במינימום כוח להפעלת מקסימום כובד, כלומר הכיר היטב את פעולת המנוף, שהמוכרת בהן היא בורג ארכימדס. אין ספק כי סוד העוצמה טמון בהכרת מנגנון החוקים העומדים בבסיס התנועה הפיזיקאלית ולא בהבדלי הגודל, או בממדי הכוח והכובד של האובייקט.

על אף תרומתו הרבה לפיזיקה, הרי שחלק מהמצאותיו של ארכימדס הוסבו למכונות של הרס,
כגון הפיכת המנוף למכונה המעיפה סלעים (הקאטאפולטה, ואחר כך המרגמה) לעבר האויב הנצור.

וארכימדס אינו היחיד.
כך קרה לאלפרד נובל, שלאחר ניסוייו המוצלחים אבל קטלניים בדינמיט,
ניסה לפצות על הנזק שהביא על העולם בכך שהפקיד את הונו למטרות שלום ותרבות, באמצעות הקמת קרן על שמו, פרס נובל.
גם תגלית האטום נהפכה (עם ביקוע האטום) לנשק ההרסני ביותר שהופנה כלפי אוכלוסיות בתקופתנו. איינשטיין, שנתן את חתימתו על מסמך האזהרה מפני הצטיידות גרמניה בנשק גרעיני, התחרט על מעורבותו, לאחר הפצצת הירושימה. לדבריו, היה מעדיף להיות נגר, לו שיער את שרשרת האסונות שגרמה התגלית המדעית.

נראה כי דרושה היערכות מוחות קולקטיבית 'לקדם את פני הרעה', כדי שההתפתחות הטכנולוגית העצומה לא תהיה לרועץ לאדם. ייתכן שהאינטגרציה הגלובלית מאפשרת כיום להחליף את הנשק בהסברה מקיפה. אולי ניתן להרבות את הדיבור על התובנה הזאת, ו"לשנות את השיח" (כניסוחו של פוקו). למשל לקבוע יעד אחראי (בפרספקטיבה גלובאלית ולא שלטונית), כאינטרס המוביל בתחום המחקר המדעי. השינוי עשוי לבוא במפתיע, כמו רוב התגליות, שרק חיכו לעיתוי המתאים.

המצאות ותגליות

המצאות ותגליות

בשנים האחרונות, "חדשנות" היא המלה האחרונה, מטרה שיש לשאוף ולהשיג. חברות קטנות וחברות ענק מקצות משאבים וכוח אדם לתכלית יצירתית, שאינה בהכרח מובטחת מראש.
בהמשך לכך אף התפתחה אמונה חדשה כי דווקא הגודש בידע ובמומחיות חוסם את ההברקה האינטואיטיבית הדרושה לרגע התגלית.
הדוגמה הקלאסית המצוטטת רבות, היא המודל של המדען היווני ארכימדס.

קריאת ה"אאוריקה" שלו
(שמשמעה: "מצאתי") קשורה לתגלית שעלתה במוחו באמבטיה,
כשהבין כי "גוף מאבד ממשקלו במים כמשקל המים שהוא דוחה".

ברור שהגאון היווני לא הכין כלי עבודה ולא תכנן את הפתרון מתוך מאגר מידע שעמד לרשותו.
לכן, הדגש צריך להיות מושם על מוח פנוי,

קשוב למתרחש ונטול הפרעות פסיכולוגיות, ולפיכך פתוח לפתרונות שהתודעה תספק.
אלא שכאן בדיוק נעוצה הבעיה. איפה נמצא מוח פנוי שכזה, חופשי מטרדות היומיום ומהעיסוק בחשבונותיו הפרטיים עם הסביבה, עם עצמו, עם עברו ועתידו, וכן בתדמיתו האישית בעיני האחרים ?

יש לתת את הדעת על השילוב הנכון בין גוף ונפש, בין מעשי לפסיכולוגי, ואולי להריץ פרויקט המתמודד עם ההפרעות השוטפות של האדם המודרני. קורסים לחדשנות יכולים לשלב בלו"ז עבודת התרעננות אישית וקבוצתית כחלק אינטגרלי מהעבודה. כבר היום חברות הייטק שונות כוללות בתוך המבנה שלהן אזורי רגיעה ושחרור.
ניתן לשתף פעולה עם צוות מנחה הכולל שיטות שחרור : החל בביואנרגיה ועד לפילאטיס או צ'י-קונג.
כיום מתרבים סוגים שונים של מומחים שאומנותם הרגעת לחצים פסיכולוגיים.
יש לנסות רתום אותם לא רק להרגעה אלא לטובת שחרור המחשבה,
וכך נוכל (בתקווה) לקרוא "אאוריקה" לעיתים תדירות יותר.