חדשנות - למידה בין תחומית

הנושא הבין - תחומי זוכה כיום להתייחסות הולכת וגוברת, הן במוסדות החינוך והן באקדמיה.

נעשו תכניות, ובעקבותיהן ניסיונות יישום על שילוב מדעי הטבע עם ידיעת כדור הארץ (לדוגמא מים), או בין אמנות למדעים מדויקים
(כגון אדריכלות המשלבת אמנות וגיאומטריה).
אל כיום קהל היעד הוא מורים ומרצים.
איך תהפוך הדרישה ללמידה בין תחומית לנחלת הכלל ?
מהן הדרכים לעורר את המודעות לחשיבות הנושא ללומדים מכל גיל ?
בנוסף, האם ניתן ליצור גופי ידע להיכרות עם הנושא וכבסיס ללמידה אוטונומית גם מחוץ לכותלי בית הספר ?
אירועים בין תחומיים יכולים להביא אל הרחוב ומרכזי הערים והתקשורת את הידע החדש.

הנחיצות בהעשרה מסוג זה גוברת על רקע תקופתנו: כיום מעמיק הפער בין מקצועות ותחומי עניין המנותבים לתכליתם הבלעדית של מומחים בשטח. העלאת המודעות הזמינה ביותר היא אירוע חדשותי המשלב מספר תחומים, כפי שקרה לאחרונה בתחום הרפואה, התזונה והחקלאות, סביב ההנדסה הגנטית המקשרת בין שלושתן. החקלאות המודרנית משולבת בידע גנטי, ההופך ומשנה את צבעם וטעמם של תוצרי הפרי והירק, והתזונה המשלימה מתמזגת עם גלולות בית המרקחת. הרפואה כבר מפעילה ידע שפותח בתחום הביוטכנולוגיה, היא הדוגמא השנויה במחלוקת של שיבוט בעלי חיים. יתרה מכך, אם התפתחות הביו-טכנולוגיה משיקה לבעיות אתיות כפי שקורה בנושא השיבוט, נוצר עניין מיידי במפגש הבין תחומי
בין מדעי החיים לדיסציפלינות של הגות ומוסר, ומתרחבת הדרישה ללמידה בין-תחומית אינטנסיבית.
בצד התחומים המובהקים שהם ברי שילוב (ביולוגיה/ הנדסה; חקלאות/ גנטיקה; תזונה/ כימיה),
ניתן למצוא דוגמאות גם בתחומים הומניסטים כגון ספרות/ היסטוריה/ אמנות.
מאז התקופה הקלאסית מוכרת הזיקה האמיצה בין התרבויות המתחלפות לבין התמורות ההיסטוריות.

הרקע ההיסטורי חיוני להבנת היצירה כגורם המצמיח התפתחויות ושינויים מקבילים באמנות התקופה. הבנה עמוקה של השפעות הגומלין בין התחומים מעמידה בפרופוציות הראויות את הלמידה והמחקר, במקום העיוות בשיטת הלמידה הנהוגה, במקטעים הרמטיים ונבדלים זה מזה. חבל להכיר את ה"גרניקה" של פיקאסו כניספח אגבי בלימוד תולדות מלחמת האזרחים בספרד. או להיפך, להכיר "על קצה המזלג" את עליית הפאשיזם, תוך כדי למידת הציור המופשט של פיקאסו וה"גרניקה" בפרט.
נראה כי הלמידה הבין תחומית מרחיבה את אופקי המחשבה ואת המבט הגלובאלי על הידע המצטבר,
ובד בבד מעמיקה את המודעות לתהליכים אקטואליים. טיפוח גישה זו עשויה לספק כלים להתמודדות עם האתגרים של ימינו.

חדשנות - ליזר ממוגן

השימוש בלייזר ממנף את הטכנולוגיה לקראת עידן חדש שתואר רבות בסרטי מדע בדיוני שונים.
כבר כיום עומד ציוד הלייזר לרשות הרפואה, התאורה, החימוש והתעשייה העדינה,
ומאפשר להם מהירות, רגישות, גמישות והפעלה ממרחק. הניתוח המורכב ביותר מתבצע בבטיחות מירבית, וחיתוכי מתכת מעוצבים במהירות הבזק ובמירקם אמנותי. אולם ככל שהשימוש בלייזר נפוץ ונגיש יותר,
הוא עלול להוות סכנה ממשית, אם מתוך רשלנות, טעות אנוש ואם מתוך זדון,
כדוגמת התקרית שבה אוהדים יוונים סנוורו את שוער נבחרת ישראל, דודו אוואט,
באמצעות קרן לייזר במהלך הפנדל המכריע במשחק בכרתים("פיפ"א כבר הזהירה את יוון מפני ביצוע עבירות דומות בידי אוהדיה במשחקים קודמים" - מן העתונות בתאריך 7/4/2009)

עולה השאלה, האם מערכת מיגון נאותה זוכה לפיתוח הולם באותה מידת שיכלול ?
אנו מכירים לא מעט דוגמאות לשיטות מיגון שמטרימות את הפגיעה.
- המצאת החשמל הולידה במקביל את הצורך בהארקה, לנוכח סכנת ההתחשמלות
- מנגנון אבטחה בצורת אנטי-וירוס מאבטח את המידע במחשב.

היכן ומתי יימצא החיסון שיעמוד בפני עוצמת הלייזר, כשהוא נמצא בידיים הלא נכונות (בידי אדם או גוף כלשהו) ?עידן הלייזר, משוכלל ככל שיהיה, מחייב חשיבה על נקודות תורפה החשופות לסיכון. ניתן לתכנן משקפי מגן מפני סינוור ואף פגיעה ברשתית העין, לעצב ביגוד חסין קרינה (כדוגמת מערכת הלבוש חסין האש בשימוש שירותי הכבאות), לפתח ריסוס מונע וכיוצא באלה.הנגישות של כמעט כל אחד לקרן לייזר שמורכבת על נשק קונוונציונלי - אקדח או רובה - הולכת ומתרחבת, והתופעה מעוררת את הצורך בשכלול מקביל של אמצעי מיגון אלקטרוניים, "על כל צרה שלא תבוא"

.
אין הדבר אומר שצריך להבהל ולפתוח במירוץ מיגון,
אך הנחיצות בתחושת הביטחון כערך הישרדותי הטבוע באדם יכולה להוות אתגר לפיתוח תעשיית מיגון מתקדמת.
(ולסיום: לינק ללייזר אוסטין פאוורס )

חדשנות - לא להותיר בצלחת

חדשנות - לא להותיר בצלחת

בין ערוצי החיפוש והפרסום באינטרנט מסתננות מודעות פרסום בשוליים של המסך בצורה אקראית ומזדמנת, או בזיקה כלשהי לנושא החיפוש המרכזי. שטחי שוליים אלו יכולים לעבור שדרוג בשיטה שתרכז את אשכול ההצעות הנלוות תחת גג אחד ויהוו תוספת לערך המרכזי. זאת, מאחר והגדרת שטח השוליים תופסת מקום חשוב במיפוי החדשני של המסך.

בספרות הקונבנציונלית כל הפרטים הסובבים את גוף הטקסט - הערות השוליים, המספור, תוכן העניינים, הקדמות, איורים, ביבליוגרפיה ואף הכותרות ושמות המחבר וההוצאה - מוגדרים במונח פאראטקסט.
בין אם נקרא לשולי המסך באותו השם - PARATEXT
ובין אם נתאים אותו למגרש התקשוב ונקרא לו, למשל, בשם PARANET (פאראנט), מדובר על פלח מובחן של המדיה,
בעל איפיוני תוכן וצורה טיפוסיים. לכן ראוי שסביבת השוליים של המסך תנוצל כתבנית קבועה ומוכרת לשם העברת מסרים נלווים, במקום מצבור נספחים סתמיים או אסוציאטיביים שרווח כיום. גם הפרסומות יכולות להיות רלוונטיות ומפולחות, ולכן אתייחס בהמשך.

הרעיון לאפיין את השוליים מתחבר לתכונה אנושית מושרשת של העיסוק בטפל ובפרט השולי, על יתרונותיה ומגרעותיה. לדוגמה, הנטייה שלא להחמיץ שום הזדמנות בין לצורך ובין כפיתוי- 'אם כבר מצפינים לגליל, למה לא לעבור בכינרת, להשתכשך בבריכת גן-השלושה, לבקר בעתיקות ציפורי, ולרענן את מושגינו על נדידת הציפרים, שבדיוק חונות באגני הניקוז של מחלף חדרה? זאת, בנוסף לרכישות מזדמנות בחוות הגידול שבדרך'. אמנם לספונטאניות ולהתייחסות למה שקורה בשוליים יש יתרונות, אבל היא גם עלולה להעיב על סעיפי הטיול המתוכנן המקורי, אשר לעיתים תוכנן מראש מתוך מטרה מסוימת.

ההתעסקות בשוליים לעיתים גם גורמת לקטיעת רצף המחשבה המקורי,
לבזבוז זמן מיותר, ויכול לקחת למקומות שאינם רלוונטים למטרה שהוגדרה מראש. ההיחשפות לשוליים קיימת באותה צורה גם מול מסך המחשב, בשעה שמתפרצות לאתרי הערך שחיפשנו שלל מודעות שחלקן רלוונטיות והיתר פרסומות אקראיות בתפזורת.

ברם אי-סדר זה יכול לאתגר שאלת עומק, כגון :
איך למסד ולנתב את השוליים ואת המשיכה לשוליים אל תבנית מוגדרת ומועילה,
וכך להפוך חולשה מסויימת לייתרון הפועל לטובתנו ? אמנם נדמה שכבר חשבו על הכל, ואכן רעיונות דומים מוצגים באתרי פירסום באינטרנט,
ואף באתרי פירסום ממוקד באינטרנט.

לינקים: (פרסום באינטרנט )(פרסום ממוקד באינטרנט )
השירות החדשני יכול להתבטא במידור הנספחים הצדדיים בתוך מסגרת נתונה,
תוך חלוקה לפלחי השוק הבולטים
(למשל לפי קבוצות גיל, עלות, מיקום, אופק גיאוגרפי ובמקביל על פי ערכי כמות ואיכות).
באופן זה הלקוח או הגולש המתעניין מקבל מסך יותר ידידותי ופחות תזזיתי.

חדשנות - לחשוב רחוק

המשבר הכלכלי העובר על העולם מחייב חשיבה קדימה. בין אם שורש המשבר נעוץ בקשיי נזילות של הבנקים הגדולים ובין אם נקלענו לאפקט הדומינו, גלוי כי הוא מעיד על ליקוי כרוני שאיש לא נתן דעתו על תוצאותיו הבלתי נמנעות. הניפוח הבלתי סביר בעליל של החברות המתעשרות, פערים שהתרחבו בין קומץ טייקונים לבין אוכלוסייה השוקעת מתחת לסף העוני פעלו כמטוס ללא טייס וכך גם הביאו על עצמם את קיצם. ברור שהאכזבות מהסוציאליזם מחד ומהקפיטליזם מאידך אפשרו היסחפות ב"אמצע" מעורפל וחסר קווי פעולה ברורים.

[לינק לויקיפדיה - המשבר הכלכלי 2008]

נראה שהמשבר יכול לשמש לפחות כיוון חיובי אחד, והוא הצורך בהתארגנות אחרת, והעידוד לחשיבה חדשה בממדים גלובאליים.כשם שהגלובליזציה קידמה את המודעות הכלל-עולמית לאיכות הסביבה, כשהיא "נתמכת" באסונות אקולוגיים שסיפרו יותר מכל על הצורך בעצירה, ובהיערכות חדשה ש'תפסה' את ההכרה האנושית, כך ניתן לצפות שהמשבר הכלכלי (שעדיין לא נחשף במלוא היקפו) הכשיר את הקרקע להנבטת מגמות כלכליות המבוססות על הגיון ואכפתיות. העולם מופיע ככפר גלובאלי, שבו מעשה אישי של אדם אחד יוצר מציאות אישית של אדם אחר. במלים אחרות- כל תנועה משפיעה ומושפעת מתנועות סמוכות ומרוחקות, כנחשול העובר מלב האוקיאנוס אל החופים, במהירות ובעוצמה.

כדי למנוע הרס מתמשך, ראוי ללמוד מן ההצלחה של החשיבה הירוקה, ולהתחיל לטפח מודעות ואכפתיות הדדית בכל רמות התקשורת והעבודה בשטח. צוותי חשיבה יוקמו החל משלב המעגלים הקטן, כגון מעגל שכונתי, עירוני, קהילתי, עסקי, וכלה במעגלים ממלכתיים ובין לאומיים.

מעל כל זה יש חשיבות להחדרת המודעות הכלכלית למערכת החינוך, שתטפח אכפתיות הדדית לפני אינטרסנטיות פרטית. ניתן לשפר את יחסי הכוחות בין התפוקה שמספקים המשאבים הקיימים לבין פריסתם על כל פלחי האוכלוסיה, וזאת בהתאם למפתח השקעה שיעוצב בידי מומחים, מן היסוד.
יתכן והמשבר הכלכלי הנושף בעורפינו דווקא יקדם היערכות רצינית של מספר תוואי פעולה שמסתכלים רחוק יותר, תוך התחשבות בגורמים רבים ועדין מתוך מטרת רווח.

משחקי רחוב

האדם הוא מטבעו יצור חברתי ואכן הוא בוחר לשהות בצוותא בכל עת: בסעודה,
במופעים מוזיקליים ודרמטיים, בלימודים, בעבודה.
בזמנים קדומים רוב הפעילות השוטפת התקיימה בחוצות, בכיכרות, בשווקים, ובמקומות פומביים כיוצא באלה.
ביוון העתיקה - הפסטיבלים, האמפיתיאטראות, תחרויות הדרמה והספורט, יכלו לכנס למשל את כל קהילת אתונה,
תחת כיפת השמיים.
כידוע, אף הלימוד המדעי והפילוסופי לא התקיים במוסדות אקדמאים אלא בחוצות הכיכר, המקדש, בין העמודים או תוך כדי טיול. החול שימש ל"לוח" והאצבע לשרטוטים.

(ראה ויקיפדיה - ציור של רפאל, "אסכולת אתונה", 1509)
העולם התקדם, עבר תהליכי ניכור, אך הצורך החברתי נשאר בעינו. במציאות האורבנית של ימינו, ילדי המסכים נעים בין האינטרנט לטלויזיה ולכן מרבים לשהות יותר בין כתלי הבית. כך היחידה המשפחתית כולה סובבת יותר במעגל פנימי מאשר במרכזים פומביים.המענה על הצורך החברתי ניכר גם באינטרנט - בריבוי הבלוגים, הפורומים הקהילתיים והרשתות החברתיות הפעילים כיום, ומעלים את השאלה האם מדובר במענה או בתחליף לצורך להתחבר.

מחוץ לפסטיבלים העונתיים המוציאים את התושבים החוצה, נעשו עוד נסיונות לגרום לאנשים להתקהל בפעילות משותפת ובלתי ממוסדת, המקשרת ביניהם בתנועה טבעית. אחד מערוצי החיברות הוא משחקי הרחוב, שבארצות מסויימות הם חלק ממסורת העוברת מזה דורות (כגון הפטאנק - משחק הכדורת-הצרפתי, או מופעי רחוב יומיומיים ברבות מערי אירופה). דוגמא נוספת הינה פאזלים ענקיים או משחקי שחמט, המתבצעים בכיכר העיר על טבלה המצויירת על שולחנות אבן ואף על ריצוף המעוצב כטבלה, מושכים אליהם הן את המשחקים והן קהל צופים, במיוחד אם הנוהג הופך לחלק מהנוף האנושי הקבוע. מתברר כי יצר המשחק אינו חדל עם תום הילדות, ואכן ניתן להנהיג משחקי רחוב ולשדרג אותם בצורה שתתאים לכל הגילים, במרכזי היישובים העירוניים.

הנחיצות גוברת גם מכיוון אחר- מעגל האנשים שאדם פוגש מחוץ לבית הולך ומצטמצם לקבוצות קבועות או חוגים מוגדרים, ומגבלה זו אינה טבעית מבחינת הנטיות החברתיות הבסיסיות. ההסתגרות הביתית, במיוחד מול הטלויזיה, מצמצמת את המפגשים החברתיים הספונטניים.
הפתיחה של מרחבי העיר למשחקי קהל יכולה לייצר קשת רחבה של המצאות החל במיתקנים לקליעה למטרה בכלים משחקיים ועד לתחרויות היתוליות, הקוראות למתנדבים או מתוגמלות בפרסים.
הפעילות האינטראקטיבית במרחב הפתוח יכולה להשתלב באתרי האינטרנט - שימציאו צורות משחק חדישות ויהוו במה יצירתית ופירסומית לקהילת משחקי הרחוב.

ניתן לראות זאת בפעילותה של הקבוצה
Mobile Clubbing (http://www.mobile-clubbing.com/eventsweb/public/mobileclubbing/default.aspx
אשר שלוחותיה מגיעות גם לארץ במלחמת כריות או מלחמת מים. (http://www.nrg.co.il/online/5/ART/878/146.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3106839,00.html

לנצח בלי לזוז

רבות הדוגמאות בהיסטוריה שבהן תגלית מדעית נאורה הפכה לגורם הרסני.
נשאלת השאלה - איך יכולה האנושות להיחלץ מן הקללה הפרומתיאית ?
פרומתיאוס שלפי המיתולוגיה גנב את האש מן האלים כמתנה לבני האדם השוהים בחושך ובקור,
נענש קשות בידי אבי האלים.
דוגמא ראשונה היא ארכימדס, שגילה את חוק הציפה ביחס למשקל הסגולי, כאשר האגדה מספרת שהתבקש לאמת עבור המלך שכתר הזהב שקיבל אינו מזויף (מכאן 'חוק ארכימדס'). עוד ידועה לנו אימרתו: "תנו לי נקודת אחיזה ואזיז את העולם".

מה שמוכר פחות, בכל "עלילותיו" המדעיות, הוא סיועו המוחץ בקרב סירקוז, בהשמדת צי אוניות האויב,
על-ידי הצתת הספינות מרחוק בעזרת מראות ממוקדות. כפיזיקאי, אף המציא שורת תחבולות לשימוש מושכל במינימום כוח להפעלת מקסימום כובד, כלומר הכיר היטב את פעולת המנוף, שהמוכרת בהן היא בורג ארכימדס. אין ספק כי סוד העוצמה טמון בהכרת מנגנון החוקים העומדים בבסיס התנועה הפיזיקאלית ולא בהבדלי הגודל, או בממדי הכוח והכובד של האובייקט.

על אף תרומתו הרבה לפיזיקה, הרי שחלק מהמצאותיו של ארכימדס הוסבו למכונות של הרס,
כגון הפיכת המנוף למכונה המעיפה סלעים (הקאטאפולטה, ואחר כך המרגמה) לעבר האויב הנצור.

וארכימדס אינו היחיד.
כך קרה לאלפרד נובל, שלאחר ניסוייו המוצלחים אבל קטלניים בדינמיט,
ניסה לפצות על הנזק שהביא על העולם בכך שהפקיד את הונו למטרות שלום ותרבות, באמצעות הקמת קרן על שמו, פרס נובל.
גם תגלית האטום נהפכה (עם ביקוע האטום) לנשק ההרסני ביותר שהופנה כלפי אוכלוסיות בתקופתנו. איינשטיין, שנתן את חתימתו על מסמך האזהרה מפני הצטיידות גרמניה בנשק גרעיני, התחרט על מעורבותו, לאחר הפצצת הירושימה. לדבריו, היה מעדיף להיות נגר, לו שיער את שרשרת האסונות שגרמה התגלית המדעית.

נראה כי דרושה היערכות מוחות קולקטיבית 'לקדם את פני הרעה', כדי שההתפתחות הטכנולוגית העצומה לא תהיה לרועץ לאדם. ייתכן שהאינטגרציה הגלובלית מאפשרת כיום להחליף את הנשק בהסברה מקיפה. אולי ניתן להרבות את הדיבור על התובנה הזאת, ו"לשנות את השיח" (כניסוחו של פוקו). למשל לקבוע יעד אחראי (בפרספקטיבה גלובאלית ולא שלטונית), כאינטרס המוביל בתחום המחקר המדעי. השינוי עשוי לבוא במפתיע, כמו רוב התגליות, שרק חיכו לעיתוי המתאים.

המצאות ותגליות

המצאות ותגליות

בשנים האחרונות, "חדשנות" היא המלה האחרונה, מטרה שיש לשאוף ולהשיג. חברות קטנות וחברות ענק מקצות משאבים וכוח אדם לתכלית יצירתית, שאינה בהכרח מובטחת מראש.
בהמשך לכך אף התפתחה אמונה חדשה כי דווקא הגודש בידע ובמומחיות חוסם את ההברקה האינטואיטיבית הדרושה לרגע התגלית.
הדוגמה הקלאסית המצוטטת רבות, היא המודל של המדען היווני ארכימדס.

קריאת ה"אאוריקה" שלו
(שמשמעה: "מצאתי") קשורה לתגלית שעלתה במוחו באמבטיה,
כשהבין כי "גוף מאבד ממשקלו במים כמשקל המים שהוא דוחה".

ברור שהגאון היווני לא הכין כלי עבודה ולא תכנן את הפתרון מתוך מאגר מידע שעמד לרשותו.
לכן, הדגש צריך להיות מושם על מוח פנוי,

קשוב למתרחש ונטול הפרעות פסיכולוגיות, ולפיכך פתוח לפתרונות שהתודעה תספק.
אלא שכאן בדיוק נעוצה הבעיה. איפה נמצא מוח פנוי שכזה, חופשי מטרדות היומיום ומהעיסוק בחשבונותיו הפרטיים עם הסביבה, עם עצמו, עם עברו ועתידו, וכן בתדמיתו האישית בעיני האחרים ?

יש לתת את הדעת על השילוב הנכון בין גוף ונפש, בין מעשי לפסיכולוגי, ואולי להריץ פרויקט המתמודד עם ההפרעות השוטפות של האדם המודרני. קורסים לחדשנות יכולים לשלב בלו"ז עבודת התרעננות אישית וקבוצתית כחלק אינטגרלי מהעבודה. כבר היום חברות הייטק שונות כוללות בתוך המבנה שלהן אזורי רגיעה ושחרור.
ניתן לשתף פעולה עם צוות מנחה הכולל שיטות שחרור : החל בביואנרגיה ועד לפילאטיס או צ'י-קונג.
כיום מתרבים סוגים שונים של מומחים שאומנותם הרגעת לחצים פסיכולוגיים.
יש לנסות רתום אותם לא רק להרגעה אלא לטובת שחרור המחשבה,
וכך נוכל (בתקווה) לקרוא "אאוריקה" לעיתים תדירות יותר.

פוסטמודרניות

האם השילוב האינטראקטיבי בין המדעים או בין ענפי הטכנולוגיה יכול להשתייך לאסכולה הפוסטמודרנית ?
פוסט מודרניזם הינה פילוסופיה ותיאוריה ביקורתית במגוון תחומים כגון ספרות, דרמה, ארכיטקטורה, קולנוע ועיצוב.

זוהי פילוסופיה שהחלה להתעצב בעיקר בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומתארת מצב או מהות, משהו שמכיל בתוכו את השינוי, באמנות כמו גם במחשבה החברתית והפוליטית.

באמנות ובקולנוע ניתן לאפיין את הזרם בצורה ברורה יותר. לדוגמא, ניתן להצביע על חציית הגבולות בין סוגי אמנות כגון הכלאה בין טקסט כתוב לבין ציור פלסטי וכן עירבוב בין סרט מצויר לבין תיעודי בתוך אותה יצירה קולנועית; בכיוון דומה נוקט הפוסטמודרניזם בשיוויון בין ערכים גבוהים ונמוכים.

כפי שמקובל לחשוב, במרכזה של האסכולה עומדת החתירה כנגד מושג של אמת אחת, ובחינת רעיונות שלא באמצעות מבחן אמפירי אלא באמצעות שאלות ביקורתיות כגון "מה הצורך ומי קובע אותו"? "מי עומד מאחורי הנחות יסוד מסוימות ומדוע דווקא הן" ?

בסיכום כולל, הסגנון הפוסטמודרני משקף את השינויים החברתיים והפוליטיים המתחוללים בזמן החדש, ומשפיע על העולם בו אנו חיים. אם אין אמת אחת החיבור בין מעמדות, מגדר, טכנולוגיות, וכל דבר נעשה תלוי הקשר, והכל הופך לנזיל הרבה יותר.
איך פועל הכיוון הפוסט מודרני בתחום המדע והטכנולוגיה?כיום אנו עדים לחימוש המשלב בין אמצעים טכנולוגיים וביולוגיים. הצירוף מתבטא בצורה מפחידה של נשק ביו-כימי, ביו-טכנולוגי וכיוצא באלה, העושים שימוש בהכלאה בין התחום הביואולוגי (הצומח והחי) לבין הנעה מלאכותית, פיזיקאלית או כימית. הגבולות מיטשטשיםבדיוק כמו בין ענפי התרבות המתערבבים זה בזה.

אך ניתן לנצל גם בצורה חיובית הכלאות ממין זה,שיפרצו דרך בקיום האנושי העכשווי. בניגוד לתפישה הניוטונית, המציבה אידיאל אחד כמילה האחרונה בקידמה, הקישור ההדדי בין תפישות שונות יכול לפתח יחסי גומלין שיזניקו את הפעילות האנושית כמה דורות קדימה. האם ניתן לצרף את כישורי האדם יחד עם התקשורת התלת ממדית ? כיום מייחסים חשיבות רבה ל"טראנסאקציות פיננסיות, אידיאולוגיות ורעיוניות"

(ראה ספרו העדכני של ד"ר דוד פסיג, "צופן העתיד", עמ' 106). קשר של מספר גורמים מסוגים שונים- בין אם יחידים, קבוצות ומדינות - התברר כאבן יסוד בתקשורת הגלובלית. ההפריה שנוצרת בין גורמים מהקשרים שונים ניכרת ומחוללת מהפכות בתפישה האנושית הגלובלית.

ייתכן אפוא כי המודעות לאופייה הפוסטמודרני של תקופתנו תתרום להתקבלות הפלורליזם כגורם מפרה, בתנאי שירכז זרמי חשיבה שונים תחת קורת גג אחת.

חדשנות , מכונת הומור

מכונת הומור
המחשבה על "מכונת הומור" שתייצר בדיחות וקטעי הומור קצרים (על משקל המופע הקומי "קצרים" בטלויזיה) נראית דמיונית. ודאי כך גם הרעיון על "מכונת אמת"- פוליגראף - נשמע מופרך בראשיתו,
או תוכנה למשחק השחמט (בה קלוש הסיכוי האנושי לנצח מול מהירות המחשב).
בין חידושי הטכנולוגיה יש סיבות ראויות לייצר תוכנה לייצור בדיחות: הגורם המפיק צחוק פועל על מנגנון תגובות מכאני ומושתת על עיקרון קבוע מאז הקומדיה העתיקה ועד ימינו. יש הטוענים כי הצחוק אף מסייע לתהליכי החלמה ממחלות, במיוחד אצל ילדים.

ידוע לכל מי שמתמצא בחקר הצחוק, כי הגירוי נובע מתחושת עליונות על "קורבן" הבדיחה,
והאדם הצוחק "כפוי" לתגובת שחרור מסוימת. הומור פועל על מנגנון התניות, כאשר כסף, מין ומוות הם שלושת הנושאים המובילים כמושאי צחוק. הצחוק מנוצל לעיתים לביקורת על טאבו חברתי ועל המיכאניות של הלשון ושל יצורי אנוש, כדוגמת השמוש בכותרת "האקדח מת מצחוק" המתיימרת להקל ראש בנושא המוות.

אם יש בידינו קוד הפעלה, ניתן יהיה אולי להזין את כלי הבינה המלאכותית במיגון ההתניות מהן מורכבת בדיחה. באופן זה התפוקה הכמותית תגדל עשרת מונים מזו שעשוי להמציא האדם. כפי שהנסיון הצליח בתכנות משחקי השחמט, מידת ההצלחה לתכנות הומור הינה שאלה מאתגרת, מאחר ובשטח השחמט התוכנות עברו תהליכי שכלול. למשל, תוכנת ג'וניור של יבמ, המאפשרת לבחון מיליוני מהלכים צפויים במספר שניות, ואף יכול להגיע למיליארדי מצבים ותגובות (ראה לינק).מהי התועלת בתוכנה מסוג זה ?

כפי שנאמר קודם לכן, להומור יתרונות רבים, החל מביקורת חברתית ופוליטית, וכלה בסיוע לריפוי מחלות. לפיכך, תוכנת הומור עבור ילדים יכולה לסייע להם להתמודד עם קשיים שונים, חברתיים, נפשיים ופיזים. תוכנה זו תהיה מבוססת על פיתוח מבוקר ומתון, בהתאמה לרמת ההתמודדות הרצויה. בין האפשרויות ניתן לכלול מסלול יצירתי, שבו הנתונים הראשונים ייבחרו מתוך מאגר דמויות, טיפוסים, מצבי פתיחה, ואילו המשך הבדיחה יתבסס על מאגר פתרונות. המודולאריות של המצבים והדמויות יאפשר בו זמנית הפתעות משעשעות, דירוג הבדיחות לפי רמת הצחוק שהן מפיקות, ועריכת טבלת צחוק אישית על פי שאלה מנחה : "מה מצחיק אותי ?"

טבלת הצחוק יכולה להתחלק לסעיפים וסעיפי משנה, כגון דת,
לאום, מעמד כלכלי ו/או חברתי, מאפייני זהות, מין, ועוד. מבחן ההצלחה של התוכנה פשוט מאין כמוהו: תגובת הצחוק תהווה כמובן קנה מידה חותך ונגיש באופן מיידי. אין ספק שכולנו זקוקים למעט יותר הומור בחיי היום-יום, ולכן גם אם מדובר במכונה המייצרת הומור וצחוק נוכל להפעיל אותה ברגעי מתח או סערה ולחייך

בית סוהר צעיר

בית סוהר צעיר
בהצעה על הפרטת בתי הכלא, התעורר הויכוח המוסרי סביב העברת האחריות מבעלות לאומית לעסק כלכלי. בנלווה לדיון הנקודתי, ניתן להרחיב את המבט על תפישת הענישה בימינו מעל ומעבר לפתרון המעשי המצומצם, ובעיקר בכל הנוגע לבתי הכלא לנוער.

אם נסתכל בתמונת בית הכלא של הצייר הספרדי גוייה (המאה ה-18): ודאי נתחלחל למראה העזובה,
הזוהמה והסבל האל-אנושי של ערמת האסירים השרועים במתחם שדומה יותר לדיר נטוש מאשר למושב בני אדם. קל להתנער מן ההלם ולרצות להאמין כי מאז התקדמה החברה גם בשטח הענישה והכליאה.ובכל זאת, במושגים יחסיים, תפישת הענישה לא השתנתה בהרבה. היחס לאסיר כתת-אנוש עודנו כבול בדעות קדומות שמגובות היטב בחוק. ניסיון לתקן את המצב ניתפס מלכתחילה כעוול כלפי קורבנותיהם של העבריינים, בעוד שטיפול אמיתי, החודר לעומק התופעה, כרוך בהתייחסות לשורש הפשע.

בנסיבות של חברה דמוקרטית ונאורה בולטת ביתר שאת ההתעלמות מהעיוות המתמשך, שהתקבל כעובדה. אמנם, עד כה הושקע לא מעט בשיפור התנאים החיצוניים של האסיר, כגון הזכות לאויר, אור, היגיינה ומרחב תנועה, ואף טיפול פסיכיאטרי וכימי במקרים מסויימים (כגון עבירות מין).. ברם פתרונות טכניים מסוג זה נשארים בגדר "סידור קוסמטי" ולכל היותר בבחינת עזרה ראשונה.

התמודדות עם עולם הפשע צריכה להתמקד בשיטות חינוך מתאימות, שיהפכו את הפירמידה שבסיסה עבריין- עורך דין- שופט - סוהר, ויחליפו סוללת עורכי דין בסוללת אנשי חינוך.התחום הבוער ביותר מתמקד בהכרח בעבריינות נוער. ראוי להיערך לחשיבה חדשה, שתפעיל מנגנונים חברתיים תואמים לפעילות מונעת באזורים המועדים לפורענות. לכן, נקודות התורפה של מרכזים אלימים או תוקפניים מזמינות התייחסות חינוכית מאורגנת, בפיקוח ובמימון גופים שיכולים להפעיל צוותים אכפתיים ומיומנים להתמודד עם האוכלוסיה במצוקה. דווקא בתחום זה אין הבדל משמעותי בין גוף ממלכתי או עסקי המארגן את הפעילות. אם פילנטרופים או אנשי עסקים מסוגלים לגייס אנשי חינוך להקמת מרכזי פעילות ותעסוקה מתוגמלת או התנדבותית, הפרוייקט יאפשר יצירתיות ואף התמחות מקצועית משתלמת.

באופן זה האנרגיה האנושית העצומה שנלכדה בתסכול, בדחף להרס ובפריצת גבולות מרדנית,
תתועל בכיוונים בונים. בשלב זה יהיה ריאליסטי ליישם את הפרויקט החינוכי לפחות במסגרת בתי הסוהר עצמם.
בית סוהר צעיר יראה בראש וראשונה את האסיר עצמו כקורבן אך גם כבעל אחריות על מעשיו. אם בתוך סדר העדיפויות החדש החינוך יימצא בראש הפירמידה, אין כל מניעה להפוך את מתקני הכליאה למרכזי פעילות, ולתגבר את הסוהרים בצוות חינוכי מיומן ובעל יכולות הדרכה. בית הסוהר יכול לאפשר לאסירים הצעירים להתבטא באמצעות משחק, אמנות, טכנולוגיה, בצד מרחבים לספורט, לשחייה,למשחקי חברה. בצורה זו הצעירים יוכלו ללמוד להשתלב ולשאוף ליותר ממה שהחיים הציעו להם עד כה.