IBM Second Life Australian Open

Demonstration of the project IBM developed in Second Life for Australian Open 2007
דמונסטרציה של פרויקט יבמ פיתוח בסקנד לייף עבור - Australian Open 2007

בית סוהר צעיר

בית סוהר צעיר
בהצעה על הפרטת בתי הכלא, התעורר הויכוח המוסרי סביב העברת האחריות מבעלות לאומית לעסק כלכלי. בנלווה לדיון הנקודתי, ניתן להרחיב את המבט על תפישת הענישה בימינו מעל ומעבר לפתרון המעשי המצומצם, ובעיקר בכל הנוגע לבתי הכלא לנוער.

אם נסתכל בתמונת בית הכלא של הצייר הספרדי גוייה (המאה ה-18): ודאי נתחלחל למראה העזובה,
הזוהמה והסבל האל-אנושי של ערמת האסירים השרועים במתחם שדומה יותר לדיר נטוש מאשר למושב בני אדם. קל להתנער מן ההלם ולרצות להאמין כי מאז התקדמה החברה גם בשטח הענישה והכליאה.ובכל זאת, במושגים יחסיים, תפישת הענישה לא השתנתה בהרבה. היחס לאסיר כתת-אנוש עודנו כבול בדעות קדומות שמגובות היטב בחוק. ניסיון לתקן את המצב ניתפס מלכתחילה כעוול כלפי קורבנותיהם של העבריינים, בעוד שטיפול אמיתי, החודר לעומק התופעה, כרוך בהתייחסות לשורש הפשע.

בנסיבות של חברה דמוקרטית ונאורה בולטת ביתר שאת ההתעלמות מהעיוות המתמשך, שהתקבל כעובדה. אמנם, עד כה הושקע לא מעט בשיפור התנאים החיצוניים של האסיר, כגון הזכות לאויר, אור, היגיינה ומרחב תנועה, ואף טיפול פסיכיאטרי וכימי במקרים מסויימים (כגון עבירות מין).. ברם פתרונות טכניים מסוג זה נשארים בגדר "סידור קוסמטי" ולכל היותר בבחינת עזרה ראשונה.

התמודדות עם עולם הפשע צריכה להתמקד בשיטות חינוך מתאימות, שיהפכו את הפירמידה שבסיסה עבריין- עורך דין- שופט - סוהר, ויחליפו סוללת עורכי דין בסוללת אנשי חינוך.התחום הבוער ביותר מתמקד בהכרח בעבריינות נוער. ראוי להיערך לחשיבה חדשה, שתפעיל מנגנונים חברתיים תואמים לפעילות מונעת באזורים המועדים לפורענות. לכן, נקודות התורפה של מרכזים אלימים או תוקפניים מזמינות התייחסות חינוכית מאורגנת, בפיקוח ובמימון גופים שיכולים להפעיל צוותים אכפתיים ומיומנים להתמודד עם האוכלוסיה במצוקה. דווקא בתחום זה אין הבדל משמעותי בין גוף ממלכתי או עסקי המארגן את הפעילות. אם פילנטרופים או אנשי עסקים מסוגלים לגייס אנשי חינוך להקמת מרכזי פעילות ותעסוקה מתוגמלת או התנדבותית, הפרוייקט יאפשר יצירתיות ואף התמחות מקצועית משתלמת.

באופן זה האנרגיה האנושית העצומה שנלכדה בתסכול, בדחף להרס ובפריצת גבולות מרדנית,
תתועל בכיוונים בונים. בשלב זה יהיה ריאליסטי ליישם את הפרויקט החינוכי לפחות במסגרת בתי הסוהר עצמם.
בית סוהר צעיר יראה בראש וראשונה את האסיר עצמו כקורבן אך גם כבעל אחריות על מעשיו. אם בתוך סדר העדיפויות החדש החינוך יימצא בראש הפירמידה, אין כל מניעה להפוך את מתקני הכליאה למרכזי פעילות, ולתגבר את הסוהרים בצוות חינוכי מיומן ובעל יכולות הדרכה. בית הסוהר יכול לאפשר לאסירים הצעירים להתבטא באמצעות משחק, אמנות, טכנולוגיה, בצד מרחבים לספורט, לשחייה,למשחקי חברה. בצורה זו הצעירים יוכלו ללמוד להשתלב ולשאוף ליותר ממה שהחיים הציעו להם עד כה.

חמש בחמש

יבמ פרסמה את הרשימה השנתית של חמש הטכנולוגיות החדשות העשויות לשנות בחמש השנים הקרובות את דפוסי העבודה ואת חיי היום יום.

על פי התחזית של יבמ, טכנולוגיות אנרגיה חלופית ישולבו בשנים הקרובות באספלט המשמש לסלילת כבישים, בצבעים לצביעת מבנים ובחלונות. אנשים ייהנו ממערכות שידעו לנתח ולחזות את ההתפתחויות הצפויות במצבם הבריאותי, הם ידברו אל האינטרנט – והאינטרנט ידבר אליהם בחזרה. כאשר נצא לקניות – ניעזר בסיוע דיגיטאלי שילווה אותנו לאורך כל תהליך ההחלטה וביצוע הרכישה. יכולות הזיכרון שלנו ישופרו, בעזרת כלים מסייעים שיקליטו ויתעדו את החוויות היום-יומיות שלנו, ינתחו אותן ויאפשרו לנו לשלוף ולשחזר את הזכרונות.

התחזית מתפרסמת זו השנה השלישית – ומבוססת על ניתוח מגמות חברתיות ותהליכים המסתמנים בשווקים השונים, כמו גם על טכנולוגיות המפותחות בימים אלה במעבדות המחקר של יבמ בעולם, ואשר צפויות לאפשר להוציא אל הפועל את התחזיות השונות.

IBM's Next 5 in 5

The third annual "IBM Next Five in Five" is a list of innovations that have the potential to change the way people work, live and play over the next five years. The Next Five in Five is based on market and societal trends expected to transform our lives, as well as emerging technologies from IBMs Labs around the world that can make these innovations possible. Find out more at http://www.ibm.com/press/us/en/pressk...

סימולטור לכל לומד

סימולטור לכל לימוד
הסימולטור שמקובל בחוגי הטיס וכיום מוצע כהכשרה מוקדמת ללימודי נהיגה, יכול להוות פתרון מעניין ונגיש לאין ספור מיזמים לימודיים. הכשרה קדם-מעשית לעיצוב אופנה, לתפירת בגד, לתכנון מנות במסעדה יכולה לפשט את תהליכי התכנון, הקליטה, ההפנמה, בתחומים נוספים המבוססים על סדר פעולות מוגדר, טרם היישום הממשי בשטח.
תודות להנהגת הסימולטור בהכשרה לנהיגה (כנהוג כיום בצרפת ובארה"ב) זוכה המיזם לפרסום פופולארי רחב. לפיכך יש לשער שהרעיון יתפוס חוגי לימוד דומים, המעוניינים לקצר תהליכים באופן נגיש ומסודר.

הדבר יכול להקל למשל על תלמידי התיכון, בריכוז החומר לבגרות בצורה קומפקטית ותכליתית. יתרה מכך, הוא עשוי לייתר את הלימודים האקסטרניים היקרים, לפחות בחלקם, לכל אותם תלמידים שנשרו ממערכת החינוך אך מעוניינים להשלים את חובות הבגרות בשיטה המאפשרת עצמאות וחלוקת זמן אישית.

אם עד כה הסימולציה עמדה לרשותם של מנתחים, טייסי חלל, מצביאים, צלמים או במאי קולנוע, ניתן לפרוץ את גבולות התחום המקצועי המוגדר (רפואי, צבאי, טכנולוגי) ולהעביר כלי שימושי זה לתחומיםחופשיים יותר, כגון תרבות הפנאי, מפעילות ספורטיבית ועד משחקי חשיבה.

המיוחד באתגר החדש נעוץ בהפצתו להמונים, שבידם תינתן אפשרות הבחירה בין שפע ערוצים לימודיים, אף כאלה "שלא חשבו עליהם קודם". בנילווה לכך, הדבר פותח מרחב תחרות בשוק שיבטיח הן את ההקפדה על איכות התוצר והן את הוזלתו (ההדרגתית,לפחות).
עלותו הגבוהה של הסימולטור יכולה לקדם את הפרוייקט בצורה מקורית דרך מרכז להשאלה, המוזיל את העלות ביחס למחיר שעור "אמיתי" (למשל בחובת לימודי הנהיגה לפי המודל הצרפתי, במקום העלות של עשרות אלפי יורו לרכישה, התיפעול של הסימולטור לששת שעורי הנהיגה הראשונים זול יותר מעלות שעורי נהיגה רגילים).

האפשרות לתרגל את ההדמייה בתנאי אקלים ותנועה שונים מהתנאים במהלך הלימוד - כגון תנאי שלג והחלקה - מגבירים את הבטיחות הכללית לנהיגה בכל מצב, והופכים במקרה זה את השימוש בסימולטור לנתון הכרחי.
(ראה ידיעות אחרונות, גליון מתאריך ה-13 לאוגוסט, עמוד 16, המאמר "שעורי נהיגה בכאילו" -
לינק

בעקבות היישום הקבוצתי במקומות שאימצו שיטה זו עד היום, אפשר לפתח מרכזי השכרה ואף ספריות השאלה לטווח הזמן הרצוי ללומד העצמאי במיגוון הנושאים ליישום.
ברור כי הטעם הרציני של המיזם דורש בקרה של מומחים בכל תחום, המכירים לאשורם את דרישות ההתמחות המקצועית ואת האפקטיביות של תהליכי הלמידה עד להשגת היעד המוגדר. מעבר לכך, ברור כי הכשרות מסוימות, כגון מנתחים או מורים צריכים לימוד מעשי ולא רק סימולציה, אך ניתן לשער כי עבור מקצועות אחרים שיטה חדשנית זו יכולה לעורר מוטיבציה רבה. חומות ודעות קדומות של הצרכן על עצמו, כגון למה הוא מסוגל ואילו תחומי למידה ניבצרים ממנו, יעלמו ביתר קלות.
ההתנסות ב"קורס" בלתי מחייב לכאורה יכולה להחליף את ההתלבטויות והתהליכים הביורוקראטיים הכרוכים בהכרעה, בהרשמה, בפחד מכישלון ומן הבחינה המעשית - בבעיית ההתאמה ללוח הזמנים היומי.

אזור הסלולאר

אזור הסלולאר

הטלפון הסלולארי חדר לכל פינה, כפי שיעיד הביקוש ההמוני למכשיר.
עם זאת, כמעט ואיננו מודעים למגרעותיו, או מודעים ומסרבים להתייחס, כגון לידע ההולך ומתרחב על סכנת הקרינה מהמכשיר. אמנם, לכך נמצאו פתרונות כגון שימוש בדיבורית אישית או מותקנת ברכב, אך נראה כי אלו הינם טיפה בים, ועוד לא נמצא פתרון מושלם. האם אפשרי בכלל לחזות בעולמנו, אשר דומה כי הוא סובב סביב המכשיר והמותגים, ללא הסלולר?

נראה כי שינוי הגישה לנושא יכול להתבצע בשלושה מישורים: א.טכנולוגי ב.תודעתי ג. תחיקתי

א. על סמך ההתקדמות המרשימה בתחום הטלקומוניקציה, קל לבטוח בהתקדמות מהירה של אמצעי תקשורת משוכללים, שינטרלו את הסיכונים השונים של השימוש בסלולר. השכלול הטכנולוגי תופס תאוצה במיוחד הודות לתחרותיות השוררת בשוק המיועד לכל פלחי האוכלוסיה, הזקוקים לשימוש מוגן חדיש.
גם מדע הרפואה המפותח עשוי לרכז משאבים בחקר הבעיה שהתעוררה עם פרסום הסקרים על נזק הקרינה, מה גם שהממצאים המדעיים זוכים לעיתים לתמריצים כלכליים בשלב הפתרונות התרופתיים.

ב. המישור התודעתי, כלומר, העלאת המודעות האישית והאחריות הציבורית עדיין אינו מובן מאליו, ויש צורך לטפחו.
כשם שאיש לא העלה על דעתו כיצד תיראה המציאות כל עוד העישון שלט בכיפה, כך אולי נתהה, בעוד עשור או שניים, כיצד בני האדם הסתובבו עם הנייד כאילו היה אבר מגופם (המשך האצבע המסמסת והארכה לאיברי הדיבור והשמיעה). האם לא היו ערים לסכנת הסרטן? לנזק הנגרם למוח? ואיך לא הוקצו אזורי סלולר, על משקל "אזור עישון", כפי שהיה נהוג פעם להגנת המעשנים הפאסיביים?
עד קרוב לשנת 2000 אזורי העישון הונהגו בבתי הקפה, באוטובוסים (בחלק האחורי), וכך גם במטוסים!

ג. גורם נוסף, שלא זכה עדיין לשום התייחסות הוא הפלישה הבלתי-תקנית לאוזניו של הזר, המצותת הפאסיבי, המעורב בעל כורחו בכל קורותיו של הדובר בשיחה. ואם ניקלע לאוטובוס או למונית – הריהו הופך לנמען כפוי של שיחות נפש סימולטניות מימין ומשמאל. אכן...קשה להתרכז בדרמה של שכנך לספסל, המספק סיפור מתח בהמשכים, כאילו הוא מכר שלך מתמול שילשום.
ההיבט המשפטי של התופעה מוגדר כ"היזק שמיעה", בדומה ל"היזק ראיה" שבמסגרתו ניתן לתבוע את מי ששולח מבטו לרשותך הפרטית באופן שרירותי.
משתמע מכך היבט מוסרי הנוגע למצבו של האדם המודרני, שלא קל לו להציב גבולות: להרגיש עד כמה הפעולה השרירותית באה על חשבונו של האחר, ופוגעת בחירות הפרט. העיגון בחוק נחוץ כאשר אין דרך לסמוך על השכל הישר, וכאשר האדם הפרטי מעדיף לנקוט במדיניות של בת-יענה.
רק קמפיין חזק, שיזכיר את המאבק בתאונות הדרכים, בעישון הפומבי (כמו גם בהגברת הערנות לחפץ חשוד), יכול להסיר את החסמים ששמנו עלינו, כאותו קוף סימלי – לא רואה, לא שומע, לא רוצה לדעת.

הקמפיין עשוי לשמש אטרקציה לעולם העסקים: לדוגמה, חברות ממותגות, הנוהגות לשלב וללבות - בשלטים ופרסומות-ענק - קריאות מחאה על עיוותים ברמה האוניברסאלית.
פרויקט בסדר גודל המוני מסוג זה ראוי לקבל סבסוד ממלכתי, למשל מטעם משרד הבריאות, משרד החינוך, וכמובן המשרד לאיכות הסביבה, שגורם הרעש נמצא בתחום אחריותו. אכן פעולה חינוכית רחבת היקף וארוכת טווח תתן את המענה ההולם ביותר לטיפוח תודעת חירות הפרט וכיבוד הזולת.

מחשוב ירוק גישה חדשה

לינק